-UNTITLED-

היסוד ראשון של דיבר הגדול ראשון זה דיבר ראשון מעשרת הדיברות. החוק הזה קולל הרבה מרכיבים שמיצגים את החוק של אלוה.

הכנסיות הנוצריות של אלוה

Christian Churches of God

PO Box 369, WODEN ACT 2606, AUSTRALIA

Email: secretary@ccg.org

( כל הזכויות משומרות .2001 Christian Churches of God Wade Cox )

Sub-editors Cassie Wattler & Scott Rambo)

המחקר הזה אפשר להעתיק ולהפיץ באופן חופשי בלי שינוים. לעותק צריך להיות סימן מסוים. הוראת שם וכתובת המחבר וסימן שמירת זכויות המחבר הכרחית.העותקים אפשר להפיץ בחינם. ציטוטים קטנים יכולים להיות מוספים למאמרים ביקורתיים בלי הפרת זכויות המחבר.

את המחקר הזה אפשר למצוא קאן: http://www.logon.org, גם http://www.ccg.org

אנחנו רואים שדיבר ראשון מתבססת על הדיבר הראשון. אמונה בא עם פחד וכפיפה לאלוה יחיד אמתי. הוא הקים את אצמו בחוק שלו בהר סיני דרך מלאך יהווה שהיה אלוהים וראש של ישראל (זכ' 12:8).

18 וכל־העם ראים את־הקולת ואת־הלפידם ואת קול השפר ואת־ההר עשן

19 ויאמרו אל־משה דבר־אתה עמנו ונשמעה ואל־ידבר עמנו אלהים פן־נמות.

20 ויאמר משה אל־העם אל־תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים

21 ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל־הערפל אשר־שם האלהים.

זאת אומרת כוח של אלוה היה כדוגמה כי לא היה להם את רוח הקדוש ולא יכוליו לבדוק באצמם כי היו אנשים.

מילה של אלוה היא בילתי מחולקת ואמתית במאה אחוז. (ויקרא 19:36־37). אנחנו חיבים לשמור על המיצוות לשו כי האלוה שבחר בנו ואנחנו העם שלו (יוקרא 20:8; 22:31־33; דברים 7:6־8, 1־18, 10:14־17, 11:1־8, 13:18, 26:16־19).

האלוה הוא אש שבאה לפנינו כדי לעזור לנו ולהגן עלינו. למצרים ירדו 70 ישראלים וןיהום אנחנו הון בעולם (דברים 9:1־6, 10:21־22).

(שמות 20:103, בראשית 17:1, 9, 14, 18:17־19, הרומ' 4:9־12, הקול' 2:11־13, ויקרא 12:3 שמות 12:48־49, לוקס 1:59, 2:21־24, התל' 3:5, הגל' 2:3, דברים 10:16, ירמיה 4:4, 6:10, הרומ' 2:28־29, הקול' 2:11, ויקרא חלק 12 שמות 40:12, ויקרא חלק 15, 16:26־28, 17:15, 22:4־6, במדבר 19:8, יחזק' 36:25־26, ירמ' 31:31־34, שמות חלק 12 13:1־10, 11־16, בממדבר 9:1־14, דברים 16:3־4, שמות 23:18, 1 הקור' 5:7־8, בראשית 15:1־21, יוחנן 15:13, הרומ' 6:23, תהלים 49:7־8, ויקרא 17:11, מרקוס 10:45, מעשים 20:28, יוחנן 10:17־18, לוקס 22:37, ישעיה 53:12, 1הקור' 11:27־30, בראשית 9:5־6, שמות 13:1־2, דברים 15:19־20, הרומ' 11:16, שמות 4:22־23, דברים 14:23, 15:19־22, 23:8, ויקרא 23:10, 23:17, דברים 26:1־11, הרומ' 8:13, ;11:16, הרומ' 8:23, החזון 14:4, שמות 9:29, דברים 10:14, תהלים 24:1, 1הקור 10:26, שמות 36:3־7, ויקרא 22:21); (תראה גם מאמר חוקים של אלוה [152]).

אלוה אמר לאברהם שהוא אלוה יחיד אמתי ודרש ממנו להיות מושלם וללחת לפניו. (בראשית 17:1).

אנחנו צריכים להכיר אותו בשם יהוה (שמות 6:3). כל היצורים כופפים לרוחות העליון ואנחנו העם שלו (אל הרומיים 13:1־6).

שמע ישראל אדוני אלוהינו יהווה אחד (דברים 6:4). יהווה אלוהינו זה יהווה יחיד, יהווה ראשון, ראשי (ראה מילון יהודי של סטרונגז אסס 259 )

כדי להיות שיחים לברית אנחנו צריכים להתחלק דרך כפיפה כמו אברהם. (בראשית 12:1) אנחנו צריכים לכפוף ולעבוד לו (דברים 10:12־13, מתי 22:37:מרקוס 12:30, לוקס 10:27).

על עבודה לאלוה דרך ישוע אפשר לקרוא בכתבי הקודש (תהלים 2:11־12).

אנחנו שמים סרטים כחולים כסימן של שיכות שלנו לאלוה.(במדבר 15:37־41). ראה גם מאמר סרטים כחולים [237].

הקוח של אלוה צריך להגביל אותנו כמו סרטים בידים ובין העינים (דברים 11:18־20). צריך כל הזמן ללמוד על שאלה הזאת. הם לא סמלים פיזים.

כשה להרגיז את אלוה אבל הוא לא סילח את הרשע (נח' 1:1־3, הרומ' 13:4).

תואהב את אלוה שלך (דברים 6:16, מתי 4:7־10). תפחד מאלוה, תעבוד לו ותהיה מאומן לו (דברים 10:20). הוא נותן לנו המן (דברים 8:3) ומילה שלו בכל הנודדים שלנו (מתי 4:4, שמות 17:1־7).

החוק אומר שאים בן אדם עובד לאלוהים אחרים הוא לא צריך לחיות.

הכונה זה קשר עם רוחות של מתים וזה מערכת אלילית של כפפיה.

20 וגר לא־תונה ולא תלחצנו כי־גרים הייתם בארץ מצרים.

עבדו ליהווה מאשיפה של אלוה. כל יצורים רוחנים שעבדו לו קיבלו שם יהווה. הוא ולא הם היה במרקז של כפיפה. גם יצורים פיזים גם רוחנים שעבדו יחד איתו היו אלוהים כהמשך של אלוה יחיד אמתי, אלוהים. אף אחד לא היה יכול למרוד נגם אותם או לא לשמוע.

29 כן־תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם־אמו ביום השמיני תתנו־

30 ואנשי־קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו.

ככה הופיעו גם חג הסוכות וכל מערכת של אלו היחיד.

17 שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך אל־פני האדן יהוה.

20 הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל־המקום אשר

21 השמר מפניו ושמע בקלו אל־תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי

22 כי אם־שמוע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את־איביך וצרתי

23 כי־ילך מלאכי לפניך והביאך אל־האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי

24 לא־תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם

25 ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את־לחמך ואת־מימיך והסרתי מחלה

26 לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את־מספר ימיך אמלא.

27 את־אימתי אשלח לפניך והמתי את־כל־העם אשר תבא בהם ונתתי את־כל־

28 ושלחתי את־הצרעה לפניך וגרשה את־החוי את־הכנעני ואת־החתי

29 לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן־תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית

30 מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את־הארץ.

31 ושתי את־גבלך מים־סוף ועד־ים פלשתים וממדבר עד־הנהר כי אתן

33 לא ישבו בארצך פן־יחטיאו אתך לי כי תעבד את־אלהיהם כי־יהיה לך

אלוה העמיד את מלאך יהווה מולינו ואנחנו חייבי לשמוע אתו. אים הם שמעו ועבדו לאלוה יחיד ואמתי ורק אליו. הוא הגן עליהם והבטיח שיתישב מים הסוך עד אפת וים יתכון ומדבר. הם גם יהפכו להיות אלוהים כמו מלאך שמעליהם (זכ' 12:8).

על מלאך של אלוה כתוב גם בכתבי הקודש (בראשית 16: 10, 13; 18: 2-4, 13, 14, 33; 22: 11, 12, 15, 16; 31: 11, 13; 32: 30; , יהוש 5:13־15, 6:2, ישע' 63:9, זכ'1:10־13, 3:1־2).

בברית החדשה: מעשים 5:19, 2:7־11, 1 הקור' 10:9, החזון 22:18־19).

הקרב הראשי יקרה בין שתי שיטות הכפיפה.כפיפת אלוה מול כפיפת למולך שנמצאת במערכות של פסחא וחג המולד.

דברים 18:9־22, 13:1־4, ויקרא 18:21, 9־26, דברים 12:29־32, 1קגז' 11:7־33, זכ' 1:4־5, ירמ'32:35, 49:1־3, 1 קגז' 6:5, 11:7־8, 1הסמ' 8:7־9, 11־18, 28:1־25, 15:10־35, ישע' 47:10־14, דברים 12:33, מעשים 15:20, בראשית 9:6, ויקרא 17:10־14, דברים 12:15־16, 1 הקור' 10:16 האת' 2:13, העבר' 9:14־22, 10:19־20, 1 הפטר' 1:2 29, 1 יוחנן 1:7, החזון 7:14, 12:11, וויקרא 19:2, 11:44, 20:26, 1 שמואל 4:7, 1 פטרוס 1:15־16, שמות 20:8, זכר' 14:21, 2 הקר 7:1, דברים 13:1־18, 18:13־22, ישע' 8:18־19.

אלוה קבע עשיריה כסמל של כפיפה אליו מצדינו וסמל חזרה אליו (ראה מל' 3:7־12 וגם מאמר עשיריה [161]).

בני יהודה לא נכנסו בגלל חוסר תשומת לב (העבר' 4:6). אבל גם אז אלוה נתקבל עלידי המובחרים (בראשית 28:20־22).

שיטת עשיריה היתה גם לכסף שקיבלו במלחמות (במדבר 31:25־34). שיטת עשיריה נקבעת כדי שאנשים ישמרו על סדר עבודה לאלוה (דברים 14:22־29) והגנה על עניים (דברים 26:12־15). עמים היו צריכים להכין מקום ליד הישוב שלהם בשביל חגיגת חג סוכות כי בחג הזה אסור לאכול פרות בתוך שיוב (דברים 12:6־7, 17־18 גם דברים 16:2־7). בסך הכל יש שלושה חגים של מובל (דברים 15:3, 15:10־16). הסדר שלו מתבסס על מערכת יובלים (ויקרא 25:1־7, שמות 23:11).

הכל זה עושים בשביל אלוה לפי רצון של מוח וכוח ולפי אשרויות. כדי להראות לאלוה שהם אוהבים אותו אנשים צריכים לתת לו חלק ממה שיש להם (2 הקור' 8:12)( ראה גם מל' 3:7־12).

1 ואל־משה אמר עלה אל־יהוה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני

2 ונגש משה לבדו אל־יהוה והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו.

3 ויבא משה ויספר לעם את כל־דברי יהוה ואת כל־המשפטים ויען כל־העם

עם ישראל היה מתוך ומשה מציג את מתוך רוחני הזה בבשר. 12 עמודים ו12 שבתים מציגו 12 עמודים בבית המקדש. 12 שופטים היו לפני 12 העוזרים של ישוע ־ 12 שליחים.

4 ויכתב משה את כל־דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים

5 וישלח את־נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים ליהוה

6 ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על־המזבח.

7 ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר־דבר יהוה נעשה

8 ויקח משה את־הדם ויזרק על־העם ויאמר הנה דם־הברית אשר כרת יהוה

הברית הזה מראה על ברית דם של ישוע אז ברית שניה הופיעה מראשונה (ראה מאמר מצוות של אלוה [152]).

9 ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.

10 ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים

11 ואל־אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את־האלהים ויאכלו וישתו.

12 ויאמר יהוה אל־משה עלה אלי ההרה והיה־שם ואתנה לך את־לחת האבן

13 ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל־הר האלהים.

14 ואל־הזקנים אמר שבו־לנו בזה עד אשר־נשוב אליכם והנה אהרן וחור

16 וישכן כבוד־יהוה על־הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל־משה

17 ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל.

18 ויבא משה בתוך הענן ויעל אל־ההר ויהי משה בהר ארבעים יום

סוקות או בית המקדש נבנו בכסף של אנשים שרצו להשתטף בבניה. זה אומר על רצון של בן אדם שאז הפך להיות חלק מבית המקדש של אלוה שאנחנו שיחים אליו. (1 הקור' 3:17).

בשמות 25:1־40 מדובר על בנית סוכות. כסף נתנו רק בשביל בניות ואנשים עשות את זה לפי רצון שלהם. תקנות על בניה היו מלאות קולל רהיטים והיה צריך לשמור על תקנות במאה אחוז.

מבנה של עשרת וילונות נמצא בעשרת פמותים בבית המקדש של שלומו. זה מראה לנו משיח שבע כנסיות ושני חזונות. לכל אחד פמות אחד. אוד אחד מסמל חזרת משיח וביאת מלכות של אלף שנה מלכות של אלוה.

גם בפרק הזה כתוב לנו דברים מסוימים על בנית סוקות בחג. מדובר על צבע, חומרים, איך לבנות ולחזק סוכה. השתמשו בכל חפץ שהביאו לבית המקדש.זה אומר שזו היתה בניה רוחנית של דבר רוחני. שום דבר לא זרקו ולא שכחו.

ארבעת חרובים מסמלים ארבעת חלקים עולם. יצורים שמדובר עליהם בחלק 4 ו־ 5 של ספר החזון הם חרובים (יחז' 1:1 והלא ).

עמודים של סוכות מסמלים עמודים בבית המקדש. מספר כללי זה מנהלה של אלוה.

בגדים של כוהן גם מאוד חשובים בשביל הכנסת רוח הקדוש שהוא נשמה של כוהן כמו אורים וטומין בתיק של כוהן הראשי.

בחלק 28 של ספר שמות כתוב על בגדים של אהרון ובנים שלו. כתוב על כל חפץ ואיך להשתמש בו. בגדים הם קדושים וצריכים להיות נטפרים עלידי הכחמיםף המובחרים ומלאי רוח הקדוש.

12 אבנים מסמלים 12 עמים ואחדות של העם. .כוהנים בין המובחרים זו תוצאה סופית של בית המקדש.

בחלק 29 מדובר על כוהן ראשי אהרון ובנים שלו. גם מדובר על קורבנות ותקסים.

משיח קידש את כל המובחרים בדם שלו מקתר וצמרים. לו לזה שמברך יש אותו מקור שלאלה את מי הוא מברך. על כל אחד ישוע שילם בחיים שלו ואז אנחנו משלמים מס בחצי שקל. רק משיח שילם עליו.

בחלק 30 של ספר שמות אומרים לאהרון איך לעשות מזבח ואיך להשתמש בו. אסור להרוג עליו חיות או להביא קורבנות אחרים. פעם בשנה אהרון ככוהן הראשי היה צריך לעשות עליו חזרה לתשובה.

המובחרים הכוהנים צריכים להיות מחוזרים כקדושים בשמן של רוח הקדוש.

את כל המובחרים אלוה קורא בשם ונותן בית מופרט בגלל שהם השתטפו בבנית בית המקדש.

2 ראה קראתי בשם בצלאל בן־אורי בן־חור למטה יהודה.

3 ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל־מלאכה.

5 ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל־מלאכה.

6 ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן־אחיסמך למטה־דן ובלב כל־חכם־לב

7 את אהל מועד ואת־הארן לעדת ואת־הכפרת אשר עליו ואת כל־כלי האהל.

8 ואת־השלחן ואת־כליו ואת־המנרה הטהרה ואת־כל־כליה ואת מזבח

9 ואת־מזבח העלה ואת־כל־כליו ואת־הכיור ואת־כנו.

10 ואת בגדי השרד ואת־בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת־בגדי בניו לכהן.

11 ואת שמן המשחה ואת־קטרת הסמים לקדש ככל אשר־צויתך יעשו.

ישראל היום לא מקודשת לאלוה. אנשים מפטפטים, הם לא בטוחים וכמושאנשים התחילו לבנות עגל הזהב כשמשה עלה להר סיני, הם גם היום עושים את זה.

אלוהים של זמן ספר שמות היו מוצגים בעגילים באוזניים שמסמל את רוח הקדוש. מהם עשות את עגל הזהב אז ישראל איבדה אותם.

עגל הזהב היה אליל מרקזי במערכת אלילים של אליל סין. למערכת הזאת שיכים גם חג המולד ופסחא נוצרית (תראה גם מאמר עגל הזהת [222] ומקור של פסח וחג המולד [235]).

אלוה אמר לישוע ללכת לארץ המובטחת. מלאך ילך לפניו ןכל האויבים שלהם ימות. משה בנה סוכה מחוץ לישוב. בה הוא דיבר עם אלוה. הוא ביקש שאלוה יבוא איתו. אמרו לאלהו שאף אחד לא יכול לראות את פנים של אלו האחרת הוא ימות. אז הוא היה יכול לראות אותו מאחורה.

משויח זה כבוד של אלוה. אף אחד לא ראה את אלוה ולא ראה את צורה שלו, לא שמע את קול שלו. (יוחנן 1:18, 5:37, 1 טימ' 6:16, 1 ליוחנן 5:20).

שני לוחות הברית נשברו. משה מבקש מאלוה לסלוח אותו. לאוה יהרוג את אויבים שלו אבל הם לא צריכים להתפלל לאלוהיים אחרים. הם צריכים לשבור פסלים שלהם ולהרוס אצים. הם לא צריכים להתפלל לאף אחד אחר חוצ מאלוה. הם לא צריכים להתחטן עם נציגים של עמים אחרים אחרת הם ידבלו אמונה שלהם. אסור להם לעשות פולחנות.

הם צריכים לשמור על חג סוקות. כל חיות ראשונות זכר ראשונות שיכים לאלוה. על כל תינוקות גברים צריך לשלם. צריך לשמור על שבת, חגים וראשי החודש. שלוש פעמים כל גברים צריכים לבוא לישראל לירושלים מול אלוה. אחרי זה אלוה יזרוק את עמים אחרים ויחזק את גבולות שלנו. דבקא בזה ברית בין אלוה לבין עם שלנו. משה צם 10 ימים אחרי שהוא הביא את התורה ועשרת הדיברות לעם עשראל.

במקום הזה אנחנו מנסים להראות שברית של אלוה שיך גם לאלה שהוא קורא אותם ונותן להם כוח. המבנה הזה נמצא במעשים של ישוע ותקומה שלו.

משה מלמד עם את החוק. אלוה אומר שמי שרוצה יכול להביא קורבנות. מי שרוצה מביא את כל מה שצריך לבנית בית המקדש. למי שיש לו את הרוח הקדוש עושים עבודה הכי קשה בבנית בית המקדש.

חג סוכות זה יום ראאון של חודש ראשון. זה תאריך של קידוש המובחרים לפי לוח שנה של אלוה מתחיל מקידוש של בית המקדש בחודש ראשון. לכן כשיהודים מתחילים שנה מחודש שבעי או שמיני הם משנים את הסדר שקבע להם אלוה. חג ראש השנה בא ליהדות יותר מאוחר במאה שלישית מבבל. אף פעם לא חגגו את החגים האלה בזמן של בית המקדש ולפני שהרסו אותו בשנת 70 (ראה מאמר הקדשת בית המקדש [241] וגם מאמר של שמואל קוך שבתים בטרנסילבן (Cox tr. McElwain and Rook, CCG Publishing, 1998).

כשנבנה את בית המקדש כבוד של אלוה ימלא את סוכות. את כל ילדי אלוה יוביל ישוע בכל המעשים שלהם באש וענן.

טקס הזה קשור לקורבנות כלצורת כפיפה לאלוה במסגרת דיבר הראשון.

לפי פרק הזה כולם צריכים להביא קורבנות. זה צריכה להיות חייה טובה בזכר. אפשר גם להביא לאלוה ציפורים, למשל יונות.

הרבה זמן מלאכים שנפלו ואויבים אחרים עברו את חוקים וגבולות של קורנות הפרות.

כאן כתובים חוקים על קורבנות השלום. זה יכול להיום חיה במין זכר או נכבה מאיש או עם טובה, רק אסור להשתמש בדם או שמן.

קאן מבוגר על חטא אים לא לדעת ולא לשמור על מצוות.

כאן כתוב על ביאת הקורבן על חטא אים לא לשמור על חוקים של אלוה. אז צריך להביא כבס טוב. גם צריך להוסיף חלק חמישי. אים אתה עובר חוק בגלל שאתה לא מכיר אותו אתה גם חיי בלשלם על זה. מי שלא עושה את זה הוא לא יקבל את המלכות של אלוה.

קאן אפש למצוא הסברים על שריפת הקורבנות. האש לא צריכה להכבה בשביל מעשים כאלה.

בחלק הזה כתובים חוקים אחרים יחסית לקורבנות. כוהנים צריכים לשמור על חוקים ומסורות לפי תורה.

אלוה קבע את סדר הקורבנות. הוא לא מרשה לשנות את הסדר הזה ולא לשמור עליו.

נדב ואביכו, בני אברהם הביאו לבית אש זרה ומתו.גם אסור לשתות יין לפני תקס בבית המקדש.

אברהם בנים ובנות שלו אכלו קורבנות במקום מסוים. כתוב על חלקים מסוימים שהם יכלו לאכול. כל המערכת הזאת היא בשביל אלוה. אסור להרוג חיים אים אלוה לא רוצו או לא מרשה לעשות את זה. זה נקרא חטא.

7 ולא־יזבחו עוד את־זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם

8 ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן־הגר אשר־יגור בתוכם אשר־יעלה

9 ואל־פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת האיש ההוא

לאכול בשר בלי הקדשה לאלוה לא אסור אים אוכל אותו לא בן אדם שהרג את חייה הזאת.

6 ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד־יום השלישי באש ישרף.

8 ואכליו עונו ישא כי־את־קדש יהוה חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה.

כל החלקים של חיים צריכים להיות טהורים וקדושים לאלוה. המובחרים אחראים על זה.

19 את־חקתי תשמרו בהמתך לא־תרביע כלאים שדך לא־תזרע כלאים ובגד

21 והביא את־אשמו ליהוה אל־פתח אהל מועד איל אשם.

22 וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני יהוה על־חטאתו אשר חטא ונסלח לו

אלוהים מפקח על יצורים שלו וקובע חוקים ומגנים על טבע ומביא לחיים טובים וארוכים לבני אדם.

פיקוח על חיים וכפיפה נעשה לפי חוקים של אלוה ובשם שלו בשבילו ולפי לוח שנה שלו.

ויקרא 19:26 לא לאכול דם ולא לתקשר עם רוחות רעות.

אסור לנו להיות בקשר עם רוחות ונשמות של מתים כדי שהם לא ישפיעו עלינו.

31 אל־תפנו אל־האבת ואל־הידענים אל־תבקשו לטמאה בהם אני יהוה

27 ואיש או־אשה כי־יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו

9 כי אתה בא אל־הארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך לא־תלמד לעשות כתועבת

10 לא־ימצא בך מעביר בנו־ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף.

12 כי־תועבת יהוה כל־עשה אלה ובגלל התועבת האלה יהוה אלהיך מוריש

14 כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל־מעננים ואל־קסמים ישמעו

כתוב לנו באופן ברור שאסור לתקשר עם רוחות של מתים , לראות את העתיד או לנשות לקרוא עתיד בכוחבים. עים כן אתה הופך להיות אויב ועבד ומתגרש מעם שלך. בינו לא צריכים להיות פולחנות ומערכות כפיפה אחרות חוץ מלאוה יחיד ואמתי.

28 ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני יהוה.

אנחנו לא צריכים לעבוד לאלילים שלהם או לשמור על מנהגי כפיפה אחרים כמו למשל עקידת ילדים או אכילת אנשים (קניבליות). ראה גם מאמרים עגל הזהב [222], המוקר של פסחא וחג המולד [235], סימני אפוקליפסוס 14 [270].

2 ואל־בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן־הגר הגר בישראל אשר

3 ואני אתן את־פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן

4 ואם העלם יעלימו עם הארץ את־עיניהם מן־האיש ההוא בתתו מזרעו

5 ושמתי אני את־פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל־הזנים

6 והנפש אשר תפנה אל־האבת ואל־הידענים לזנת אחריהם ונתתי את־פני

1 ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא־

2 כי אם־לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו.

3 ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא־היתה לאיש לה יטמא.

5 לא־יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת.

6 קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את־אשי יהוה לחם

7 אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי־קדש הוא

8 וקדשתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה־לך כי קדוש אני יהוה

9 ובת איש כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באש תשרף.

10 והכהן הגדול מאחיו אשר־יוצק על־ראשו שמן המשחה ומלא את־ידו

ללבש את־הבגדים את־ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם.

12 ומן־המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת

14 אלמנה וגרושה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח

17 דבר אל־אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב

18 כי כל־איש אשר־בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע.

20 או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך.

21 כל־איש אשר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את־אשי יהוה

23 אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגש כי־מום בו ולא יחלל את־

24 וידבר משה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישראל.

1 ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא־

2 כי אם־לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו.

3 ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא־היתה לאיש לה יטמא.

5 לא־יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת.

6 קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את־אשי יהוה לחם

10 והכהן הגדול מאחיו אשר־יוצק על־ראשו שמן המשחה ומלא את־ידו

ללבש את־הבגדים את־ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם.

12 ומן־המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת

האובדה שכוהן הראשי כשדיבר עם ישוע קרע בגדים שלו אומרת שכוהנים עברו למשיח והמובחרים לפי צו של מלכיצדק (ראה גם מתי 26:65, מרוקוס 14:63).

הסוכות מסמל יחס רוחני בין אלוה לבין כנסיה דרך רוח הקדוש בימים הנוראים (ראה גם מאמר יום של אלוה וימים הנוראים [192]). יהודים לא שמו לב על סימבוליות הזאת לכן הם לא הצליחו לעשות העברה במשך יותר מאלפיים שנה חוץ מאנשים מסוימים.

בבית המקדש היו צריכות להיות מנורות. הכוהנים היו אחרים על זה. כל שבת מקודשת לאלוה. את לחמניה שמו מול אלוה וזה היה סימן שכל העם מחולק לשבתים תחת מנהיגות של המובחרים למכות של אלוה. בזמן של תקס הזה חיכו לרוח שקדוש שבא להמובחרים של שיראל שקוללים את בית המקדש של אלוה.

אלוה אומר לנו לשמוע על חוקים שלו. הוא אמר לא להתפלל לאלוהים אחרים חוץ ממנו. ראה גם מאמרי החוק והדיבר השיני [255]. מי שלא עושה את זה יקבל אונש. הוא יקבל מחלות קשות, מלחמות, רעב, שביע ומוות.

1 לא־תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא־תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו

4 ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו.

5 והשיג לכם דיש את־בציר ובציר ישיג את־זרע ואכלתם לחמכם לשבע

6 ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן־הארץ וחרב

8 ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם

9 ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את־בריתי אתכם.

12 והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו־לי לעם.

13 אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים

15 ואם־בחקתי תמאסו ואם את־משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את־כל־

16 אף־אני אעשה־זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את־השחפת ואת־הקדחת

מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם.

17 ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין־

18 ואם־עד־אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על־חטאתיכם.

19 ושברתי את־גאון עזכם ונתתי את־שמיכם כברזל ואת־ארצכם כנחשה.

20 ותם לריק כחכם ולא־תתן ארצכם את־יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו.

21 ואם־תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע

22 והשלחתי בכם את־חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את־בהמתכם והמעיטה

24 והלכתי אף־אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם־אני שבע על־חטאתיכם.

25 והבאתי עליכם חרב נקמת נקם־ברית ונאספתם אל־עריכם ושלחתי דבר

26 בשברי לכם מטה־לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם

28 והלכתי עמכם בחמת־קרי ויסרתי אתכם אף־אני שבע על־חטאתיכם.

30 והשמדתי את־במתיכם והכרתי את־חמניכם ונתתי את־פגריכם על־פגרי

31 ונתתי את־עריכם חרבה והשמותי את־מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם.

32 והשמתי אני את־הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה.

33 ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם

34 אז תרצה הארץ את־שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת

35 כל־ימי השמה תשבת את אשר לא־שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה.

36 והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה

37 וכשלו איש־באחיו כמפני־חרב ורדף אין ולא־תהיה לכם תקומה לפני

39 והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם ואף בעונת אבתם אתם

40 והתודו את־עונם ואת־עון אבתם במעלם אשר מעלו־בי ואף אשר־הלכו

41 אף־אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או־אז יכנע לבבם

42 וזכרתי את־בריתי יעקוב ואף את־בריתי יצחק ואף את־בריתי אברהם

43 והארץ תעזב מהם ותרץ את־שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את־עונם יען

44 ואף־גם־זאת בהיותם בארץ איביהם לא־מאסתים ולא־געלתים לכלתם

45 וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי־אתם מארץ מצרים לעיני הגוים

46 אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל

אלוה אמר שיגן על ישראל ויתן להם גשם בזמן אים הם ישמרו על חוקים שלו.

אלוה נותן אפשרות לכל אחד להכנס למלכות של אלוה. למי שיש לו הרבה הוא גם דורש הרבה.

בפרק הז ויקרא 27:1־34 אפשר לקרוא על סדר הקדשה לאלוה את בן אדם, חיה או מה לשלם על זה. סכום של כסף מצין כוהן. חיות וציפורים ראשונות כבר שיחים לאלוה ז לא יכיולים להיות מדגישים אליו. לסכום מושיפים חימישיה.

כוהנים אחריים על בניה והעברת סוכות. האחריות הזאת עברה מכוהנים המובחרים שהיו אחרים על בנית בית המרדש ואבנים הקדושות.

49 אך את־מטה לוי לא תפקד ואת־ראשם לא תשא בתוך בני ישראל.

50 ואתה הפקד את־הלוים על־משכן העדת ועל כל־כליו ועל כל־אשר־לו

המה ישאו את־המשכן ואת־כל־כליו והם ישרתהו וסביב למשכן יחנו.

51 ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים

52 וחנו בני ישראל איש על־מחנהו ואיש על־דגלו לצבאתם.

53 והלוים יחנו סביב למשכן העדת ולא־יהיה קצף על־עדת בני ישראל

54 ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את־משה כן עשו.

המובחרים שונים מאחרים מילדות אבל הצלה מקבלים גם לא יהודים שהגיעו לישראל כחלק של עם הזה, כחלק של בית המקדש.

33 והלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה.

כוהנים נמצאים מסביב לבית המקדש לפי סימבוליות של סוכות.

חלק 3 של ספר במדבר אומר על דור של אהרון ומשה. כתוב על כמות של לבי, התפקידים שלהם ומשפחות. לבים שיכים לאלוה. כתוב גם סכומים של כסף שצריך לשלם עליהם. לבים היו בסיס של כוהנים של שבתים. המובחרים היו נקראים מיום הולדת שלהם.

היתה שיטה שלפי השיטה הזאת היה אפשר לדעת מי הוא נוצרי. הוא כבר היה שיך למובחרים. השיטה הזאת מובילה להצלה. אז טבילת יוחנן לא היתה מספיקה לקבלת את הרוח הקדוש אפילו אים לשים לב שהוא היה נוצרי מיום הולדת שלו כמו בן של כוהן הראשי.

בנים של קגף, מרשון ומררי מגיל 30 ע דגיל 50 היו נרשמים לעבודות בסוקה.

לכוהנים של מלכיצדק אין דור והתחלה וסוף של ימים. לכוהנים של המובחרים תחת מנהגות של משיח אין אם ואב, אין להם סוף הימים (העבר' 7:1־10). כוהנות נמשכת אחרי מוות בתקומה ולבי מת בגיל 50 לפי מערכת של בית המקדש ועובר לתקומה שניה למרות שבתקומה ראשונה הוא היה מופרד בין הנביאים.

בחלק 7 של ספר במדבר כתוב על קורבנות של עם ישראל מודגשות לסוכות ולאלוה יחיד האמתי. כתוב על כמות קללית לפי כמות של צבא השמיים וגם איכות של הצבא הזאת לפי שיכות לצבא הזה. כל קורבן מצביע על מערכת כמו מערכות של אחרות מראות על כמות של המובחרים בסך הכל הם 144000 יחד עם אשיפה הגדולה.

2 דבר אל־אהרן ואמרת אליו בהעלתך את־הנרת אל־מול פני המנורה יאירו

3 ויעש כן אהרן אל־מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה יהוה את־

4 וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד־ירכה עד־פרחה מקשה הוא כמראה אשר

כאן מדובר על הקדשה וטהורה של לבים. עבודה לאלוה היתה עבודה קשה מ25 עד 50 שנה ומגיל 50 לבים רק לימדו.לימדו בבית המקדש מגיל 30. תקופה מ25 עד 30 היתה תקופה של לימודים וזמן לעבודה לאלוה.

מי שלא שומר על זה הוא לא שומר על חוק של אלוה ויקבל אונש.

בזמן יציאת מצרים אנשים לא היו מרוצים כי לא היה להם מספיק אוכל. הם קיבלו מן. זה היה במקום לחם ומיים להמובחרים לזמן של 40 יובלים במידבר שהם נודדו בו. משה התפלל לאלוה ואמר שמואד קשה לא לנהל אל ישורא. אז הוא קיבל עזרה ־ 70 החכמים. 70 חכמי ישראל הם קוללים סינדריון. ה70 האלה הם מלאים ברוח הקדוש והם נעשו חכמים חדשים של ישראל והוא שלך אותם בשניים ולפני זה הם היו נאשפים בשתימעשרה (תראה גם לוקס 10:1־17).

כשבני ישראל התחילו להתלונן לזה שאין להם מספיק בסר הם קיבלו ציפורים קטנות, אבל בשר שלהן היה מאוד טוב ומי שאכל אותן יותר מדי הם מתו. יש בזה תוכן רוחני. אלוה נותן מספיק אוכל לחיים ומי שלא יודע להשתמש במה שאלוה נותן הוא ימות. גם מדובר על כוח של רוח הקדשו והבנת נסים של אלוה (ראה גם מאמר נסים של אלוה [131].

אלוה גם נתן לישראל הזדמנות להכנס לארץ המובטחת בהתחלה אבל הם לא הסכימו. הם גם היו יכולים לעשות את זה בזמן של משיח אבל לבי ויהודים לא הסכימו לעשות את זה אפילו אחרי שהוא קם לתחיה.

לארץ המובתחת נשלחו 12 גברים כדי לראות ולספר לאחרים על ארץ הזאת. הסיפור שלהם מראה חוסר אמונה באלוה.

חוסר אמונה הפריע לישראל. אנשים פחדו ולא אהבו את מעשים של משה ואהרון. יהושוע וקלב, יחידים שהיתה להם אמונה לא יכולים לשכנע אנשים שהם יכולים לקבר ירושה שלהם דרך אמונה. אלוה כעס עליהם ורק בזכות של תפילות של משה הוא לא הרג ואתם באותו יום. עם ישראל היה צריך להיסתובב במדבר במשך 40 שנה ורק יהושוע וקלב יכלו להכנס לארץ ישראל.

משה עבר את המבחן הזה. אלוה קבע את מערכת שלו וכוהנים שלו ועם שלו ודיבר איתו אז אנחנו יכולים לדעת מה צריך לקרות אחרי זה. ליהודים היו 40 שנה אחרי מוות של יושע כדי לחזור לתשובה אבל הם לא עשו את זה אז הם מתו ונכנסו לשבעי. ראה גם מאמר החזון של יוחנן ושיקום בית המקדש [13].

חלק 15 מדבר על עקידות וכסף שצריך להביא לפני שנכנסים לארץ המופטחת. האונש למי שלא שומר על שבת ־ מוות. צריך לשים סרטים כחולים על בגדים בזכר למצוות.

אלוה קבע לעם ישראל לשים סמל של עשרת הדיברות שצריכים להיות כתובים בלבבות שלהם.

יהודים שינו את החוק הזה כי התחילו לשים סרטים לבנים על בגדים שלהם.

כאן מדובר על מרד קורי. כל מי שהשתטף בו מתו. מחלה נעצרה כשאהרון עמד בין מתים וחיים. המעשה הזה מסמל תפקיד של כוהנים ורוחניות והגנה על כנסיה עלידי כוהנים. האמת שמרד התחיל מראשי ישראל. זה קרה גם בכנסיות של אלוה בים אפיפיורים גם במאה עשרים ובשבתי ישראל.

2 אמר אל־אלעזר בן־אהרן הכהן וירם את־המחתת מבין השרפה ואת־האש

3 את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי־

הקריבם לפני־יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל.

4 ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי

5 זכרון לבני ישראל למען אשר לא־יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא

להקטיר קטרת לפני יהוה ולא־יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד־

6 וילנו כל־עדת בני־ישראל ממחרת על־משה ועל־אהרן לאמר אתם המתם את־

7 ויהי בהקהל העדה על־משה ועל־אהרן ויפנו אל־אהל מועד והנה כסהו

10 הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על־פניהם.

11 ויאמר משה אל־אהרן קח את־המחתה ותן־עליה אש מעל המזבח ושים

קטרת והולך מהרה אל־העדה וכפר עליהם כי־יצא הקצף מלפני יהוה החל

12 ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל־תוך הקהל והנה החל הנגף בעם

הרשע מתחיל מכוהנים וזה נכון גם לבית המקדש של היום.

המובחרים נשלחים לעולם הזה ככבסים לעולם של זאבים. לבי אומר שדרך כזאת של קבלת ירושה זה סימן של המובחרים. (1 פטרוס 2:9).

משה לא נכנס לארץ המובטחת. הוא יחד עם אהרון מתו מחוץ לארץ. זה מזכיר לנו על זה שאנחנו כמו רוחות נעבור את התקומה ראשונה ויחד עם משה נקום לתחיה בתקומה שניה. אילו משה מת בישראל עם ישראל היה עושה אליל מגוף שלו. לכן מיחאל נלחם נגד השד על גופו של משה (יהודה 9).

מטקסט הזה אנחנו רואים שעמים שמפריעים לאלוה מקבלים אונש.

ישראל ניצחה על כננים אבל אחרי זה שוב איבדה את אמונה באלוה. אז אלוה שלח עליהם נכשים מאש. משה התפלל לאלוה ופתר את הבעיה הזאת בעזרת נכש ממתכת. זה היה סרפים. הוא יצור עם ששה כנפיים אבל אנחנו לא יודעים בידיוק מה המסר שלו.

אלוה הגן על ישראל והביא אותם לארץ שלהם. השבתים שרצו לכבוש את ישראל נפלו. ירושת ישראל היתה מעל ירדן לכן לא כל עם ישראל גר בצד הזה של ירדן. זה מראה על ימים אחרון ומעשים של המובחרים. אבל כוהנים השקרים הביאו את ישראל לעבדת אלילים ובסופו של דבר הם מתו.

בחלק 22 של ספר במדבר אנחנו ראוים איך ישראל עמדה בצד שינני של ירדן ליד יריכו. מואב מפחד מצבא הזה. שלחו אנשים לועלם, בנו של באור כדי שהוא יקלל על עם ישראל. הוציעו לו מתנות אים הוא יחליש את עם ישראל כי מגנים עליו שבעת רוחות של אלוה שאנחנו ראוים אותם כמלאכים של שבע כנסיות.

הנביאות הזאת חשובה מאוד כי היא מראה לנו תפקיד של נביאים: הגנה וטהורת ישוראל. היא גם שיכת ללימודים על תשלום ושקר בפרוש של חוק של אלוה שהיה גי נפוץ בין כוהנים יהודים וגם בין עמים אחרים.

1 וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את־ישראל ולא־הלך כפעם־בפעם

2 וישא בלעם את־עיניו וירא את־ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח

3 וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין.

4 נאם שמע אמרי־אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים.

6 כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי־מים.

7 יזל־מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו.

8 אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם

9 כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור.

10 ויחר־אף בלק אל־בלעם ויספק את־כפיו ויאמר בלק אל־בלעם לקב איבי

11 ועתה ברח־לך אל־מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד.

12 ויאמר בלעם אל־בלק הלא גם אל־מלאכיך אשר־שלחת אלי דברתי לאמר.

13 אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה

לעשות טובה או רעה מלבי אשר־ידבר יהוה אתו אדבר.

14 ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית

15 וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין.

16 נאם שמע אמרי־אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי

17 אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל

18 והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל.

20 וירא את־עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי

21 וירא את־הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך.

24 וצים מיד כתים וענו אשור וענו־עבר וגם־הוא עדי אבד.

25 ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם־בלק הלך לדרכו.

נביאות קשורה לכיבות את ישראל עלידי סוריה וגם הרסת אבר. מלחמות ופשעים של ימים האחרונים גם ממתארים כאן (ראה גם מאמר דוקטרינה של ולעם ונביאות של ולעם [204]. התוצאות אפשר לראות.

1 וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל־בנות מואב.

2 ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן.

4 ויאמר יהוה אל־משה קח את־כל־ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש

5 ויאמר משה אל־שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור.

6 והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל־אחיו את־המדינית לעיני משה

ולעיני כל־עדת בני־ישראל והמה בכים פתח אהל מועד.

7 וירא פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח

8 ויבא אחר איש־ישראל אל־הקבה וידקר את־שניהם את איש ישראל ואת־

11 פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן השיב את־חמתי מעל בני־ישראל בקנאו

את־קנאתי בתוכם ולא־כליתי את־בני־ישראל בקנאתי.

13 והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו

14 ושם איש ישראל המכה אשר הכה את־המדינית זמרי בן־סלוא נשיא בית־

15 ושם האשה המכה המדינית כזבי בת־צור ראש אמות בית־אב במדין הוא.

18 כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר

כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור.

בעקידות של כל שנה כבסים נשלחו בשניים כמובחרים. אז אשיפה הגדולה שניזכרת בחזון 7:9 מתיחסת לעקידות שנתיות.

2 צו את־בני ישראל ואמרת אלהם את־קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו

3 ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליהוה כבשים בני־שנה תמימם שנים

4 את־הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.

5 ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן כתית רביעת ההין.

6 עלת תמיד העשיה בהר סיני לריח ניחח אשה ליהוה.

7 ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר ליהוה.

8 ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח

9 וביום השבת שני־כבשים בני־שנה תמימם ושני עשרנים סלת מנחה בלולה

11 ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליהוה פרים בני־בקר שנים ואיל אחד

12 ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת

13 ועשרן עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח ניחח אשה

14 ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש

15 ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה על־עלת התמיד יעשה ונסכו.

16 ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח ליהוה.

17 ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל.

18 ביום הראשון מקרא־קדש כל־מלאכת עבדה לא תעשו.

19 והקרבתם אשה עלה ליהוה פרים בני־בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים

20 ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו.

24 כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אשה ריח־ניחח ליהוה על־עולת

25 וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו.

26 וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה בשבעתיכם מקרא־קדש

27 והקרבתם עולה לריח ניחח ליהוה פרים בני־בקר שנים איל אחד שבעה

28 ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד שני עשרנים לאיל

31 מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו תמימם יהיו־לכם ונסכיהם.

זאת אומרת שזה קשור גם לנו היום ואז 144000 של אשיפה הגדולה על 40 יובלים.

אלוהים נתן למשה תורה דרך ישוע המשיח והוא התחיל לכתוב אותו במואב בצד שיני של ירדן. אז חוקים על אדם היו מוכנים לפני שישראל נכנסה לארץ המופטחת. ככה הם נשארו עד היום.

בסוף של 40 שנה נודדות משה כתב על כל מיקרים שקרו במדבר. הוא הזכיר לעם על התלבטויות שלהם ואמר שרק ישוע וקלב יכנסו לארץ המובטחת ושאר בגלל חוסר אמונה ימותו.

לכן את משה החליף ישוע והביל את עם ישראל לארץ המוופטחת. את האובדה הזאת אומרת לנו על החלםת מושה למשיח שקראו לו ישוע. בארמים שם יבני יזוס נשמע כישוע.

בספר בדרים 2:1־37 משה ממשיך להזכיר לעם יהודי את ההיסטוריה שלהם, ניצחון וחיסרונות שלהם.

אז כל העמים היו מקודשים לעם ישראל עלידי אלוה שהעביר אותם לידי ישראל. זה קרה לפי חוקים של לאוה ובשביל הכנסת מערכת של ישוע המשיח של אלף שנה.

טקסט מספר על ניצחון מעל מלך בשנה אוג. עם נצחון הזה התחילו לחלק ארצות בצד אחר של ארץ המופטחת וישוע קיבל שילטון.

אלוה היה עם ישראל כשהיא שמעה למנהגים שלאו האמר לה. על זה אומר סדר של קבלת ארצות. כל שבת קיבל חלק של אדמה שלו תחת מנהיגות של צבא השמיים עד שכל השבתים לא קיבלו חלקים שלהם.

עם ישראל היה צריך לשמור על מצוות של לאוה בלי להושיף או לשנות מילה. יהודים השלימו את התורה במנהגים באלפה על זה ישוע המשיח שלח אותם לשבי.

בספר הזה כתוב שמשה הקים את מערכת משפטים במיזרך מירדן. זה גם נכון לימים האחרונים. הפטחות שאלוה נתן לעם ישראל קשורות לאחריות שהוא הטיל עליהם (ראה גם ספר בראשית 49:1־33).

בניה של מערכת חוקים הסתתימה לפני שישראל עברה את ירדן ובימים האחרונים היא תהיה אותו דבר. מערכת הזאת מתבססת על עשרת הדיברות שעם ישראל קיבל מאלוה במדבר.

1 ויקרא משה אל־כל־ישראל ויאמר אלהם שמע ישראל את־החקים ואת־

המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם.

3 לא את־אבתינו כרת יהוה את־הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום

5 אנכי עמד בין־יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את־דבר יהוה כי

6 אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

8 לא־תעשה־לך פסל כל־תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר

9 לא־תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון

11 לא תשא את־שם־יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר־ישא את־

12 שמור את־יום השבת לקדשו כאשר צוך יהוה אלהיך.

14 ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל־מלאכה אתה ובנך־ובתך

ועבדך־ואמתך ושורך וחמרך וכל־בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח

15 וזכרת כי־עבד היית בארץ מצרים ויצאך יהוה אלהיך משם ביד חזקה

ובזרע נטויה על־כן צוך יהוה אלהיך לעשות את־יום השבת.

16 כבד את־אביך ואת־אמך כאשר צוך יהוה אלהיך למען יאריכן ימיך

ולמען ייטב לך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך.

21 ולא תחמד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו

22 את־הדברים האלה דבר יהוה אל־כל־קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל

קול גדול ולא יסף ויכתבם על־שני לחת אבנים ויתנם אלי.

23 ויהי כשמעכם את־הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל־

24 ותאמרו הן הראנו יהוה אלהינו את־כבדו ואת־גדלו ואת־קלו שמענו

מתוך האש היום הזה ראינו כי־ידבר אלהים את־האדם וחי.

25 ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם־יספים אנחנו לשמע

26 כי מי כל־בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך־האש כמנו ויחי.

27 קרב אתה ושמע את כל־אשר יאמר יהוה אלהינו ואת תדבר אלינו את כל־

28 וישמע יהוה את־קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר יהוה אלי שמעתי את־

קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל־אשר דברו.

29 מי־יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את־כל־מצותי כל־הימים

31 ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל־המצוה והחקים והמשפטים אשר

32 ושמרתם לעשות כאשר צוה יהוה אלהיכם אתכם לא תסרו ימין ושמאל.

33 בכל־הדרך אשר צוה יהוה אלהיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם

נקבעו את הדיברות האלה כדי לתת חיים לא רק לישראל אלה לכל העולם דרך מנהיגות של ישוע בעבודת אלוה.

1 וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם לעשות

2 למען תירא את־יהוה אלהיך לשמר את־כל־חקתיו ומצותיו אשר אנכי

מצוך אתה ובנך ובן־בנך כל ימי חייך ולמען יארכן ימיך.

3 ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר

5 ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך.

6 והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבך.

7 ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.

10 והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם

ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא־בנית.

11 ובתים מלאים כל־טוב אשר לא־מלאת וברת חצובים אשר לא־חצבת כרמים

12 השמר לך פן־תשכח את־יהוה אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.

14 לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם.

15 כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן־יחרה אף־יהוה אלהיך בך והשמידך

17 שמור תשמרון את־מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך.

18 ועשית הישר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשת את־הארץ

20 כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יהוה

21 ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו יהוה ממצרים ביד

22 ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל־ביתו

23 ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את־הארץ אשר נשבע

24 ויצונו יהוה לעשות את־כל־החקים האלה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב

25 וצדקה תהיה־לנו כי־נשמר לעשות את־כל־המצוה הזאת לפני יהוה

עמים שונים ניסו להשפיע על עם יהודי ולהביא לו אלילים שלהם. אסור להתפלל לאלוהים אחרים חוץ מאלוה לא משנה באיזה צורה.

חוץ ממצות יש חוק של אלוה לא לשנות שום דבר בתורה של אלוה.

40 ושמרת את־חקיו ואת־מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך

ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על־האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך כל־

מערכת של כנסית ישראל מתיחסת גם לכנסיות של משיח בכל העולם קולל גם לא יהודים.

1 ויקרא משה אל־כל־ישראל ויאמר אלהם שמע ישראל את־החקים ואת־

המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם.

3 לא את־אבתינו כרת יהוה את־הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום

5 אנכי עמד בין־יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את־דבר יהוה כי

6 אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

מבנה של החוק זה סדר שבתות וחגים של אלוה שבלוח שנה שלו.

14 ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל־מלאכה אתה ובנך־ובתך

ועבדך־ואמתך ושורך וחמרך וכל־בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח

ישראל צריכה לכתוב עשרת הדיברות בלוחות הברית ובכל בית צריכים להיות לוחות כאלה.

בטקסט אפשר למצוא הזהרות אחרות יחסית למצוות. בטקסט יש מילים של קללות למי שלא יעשה את מה שאלוה אומר לו לעשות (לוחות הברית).

אחרי תיאור של קללות יש תיאות של ברכות על שמירת החוק. אפשר למצוא הזהרות אחרות יחסית למצוות והעברת החוק. ראה גם מאמר ברכות וקללות [75].

בטקסט הזה כתוב שלעם ישראל הזכירו על נסים שהם ראו מזמן יציאת מצרים. אומרים להם שהברית בינהם לבין אלוה עדין קיים ומזכירים מה קורה עים מי שלא שומר על חוק של אלוה. הדוגמה הזאת חלק של החוק בכל התקופה.

1 והיה כי־יבאו עליך כל־הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך

והשבת אל־לבבך בכל־הגוים אשר הדיחך יהוה אלהיך שמה.

2 ושבת עד־יהוה אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר־אנכי מצוך היום אתה

3 ושב יהוה אלהיך את־שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל־העמים אשר הפיצך

4 אם־יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יהוה אלהיך ומשם יקחך.

5 והביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר־ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך

6 ומל יהוה אלהיך את־לבבך ואת־לבב זרעך לאהבה את־יהוה אלהיך בכל־

7 ונתן יהוה אלהיך את כל־האלות האלה על־איביך ועל־שנאיך אשר

8 ואתה תשוב ושמעת בקול יהוה ועשית את־כל־מצותיו אשר אנכי מצוך

9 והותירך יהוה אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי

אדמתך לטבה כי ישוב יהוה לשוש עליך לטוב כאשר־שש על־אבתיך.

10 כי תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה

הזה כי תשוב אל־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך.

11 כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא־נפלאת הוא ממך ולא רחקה

12 לא בשמים הוא לאמר מי יעלה־לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה

13 ולא־מעבר לים הוא לאמר מי יעבר־לנו אל־עבר הים ויקחה לנו

15 ראה נתתי לפניך היום את־החיים ואת־הטוב ואת־המות ואת־הרע.

16 אשר אנכי מצוך היום לאהבה את־יהוה אלהיך ללכת בדרכיו ולשמר

מצותיו וחקתיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך יהוה אלהיך בארץ אשר־אתה

17 ואם־יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם.

18 הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון לא־תאריכן ימים על־האדמה אשר אתה

19 העדתי בכם היום את־השמים ואת־הארץ החיים והמות נתתי לפניך

הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך.

20 לאהבה את־יהוה אלהיך לשמע בקלו ולדבקה־בו כי הוא חייך וארך

ימיך לשבת על־האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת

משה היה בן 120 והזמן שלו נגמר. הוא הקים את עם שלו וישוע. אחרי זה משה המשיך לכתוב תורה ושמו אותה בארון הקודש. ואז אלוה אמר למשה לקרוא החוק שאומר:

10 ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות.

11 בבוא כל־ישראל לראות את־פני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את־

12 הקהל את־העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו

ולמען ילמדו ויראו את־יהוה אלהיכם ושמרו לעשות את־כל־דברי התורה

13 ובניהם אשר לא־ידעו ישמעו ולמדו ליראה את־יהוה אלהיכם כל־הימים

אשר אתם חיים על־האדמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה.

אלוה ברא את מערכת שלו לעבודה טובה. כשמשה עשה את כל מה שהוא היה יכול לעשות הגיע זמן שלו למות. משה וישוע הגיעו לסוכה ואלוה בא אליהם. הוא אמר שהוא וידע שעם שלו יעבור את החוק ויקרה הרבה בעיות והוא יכעס עליהם. הם צריכים ללמוד את השיר הזה. זה נקרא שיר שיני של משה.

2 יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי־דשא וכרביבים עלי־עשב.

4 הצור תמים פעלו כי כל־דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר

6 ה־ליהוה תגמלו־זאת עם נבל ולא חכם הלוא־הוא אביך קנך הוא עשך

7 זכר ימות עולם בינו שנות דר־ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו

8 בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני

10 ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו

11 כנשר יעיר קנו על־גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על־

13 ירכבהו על־במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן

14 חמאת בקר וחלב צאן עם־חלב כרים ואילים בני־בשן ועתודים עם־חלב

15 וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור

17 יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום

20 ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא־

21 הם קנאוני בלא־אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא־עם בגוי נבל

22 כי־אש קדחה באפי ותיקד עד־שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט

24 מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמת אשלח־בם עם־חמת זחלי

25 מחוץ תשכל־חרב ומחדרים אימה גם־בחור גם־בתולה יונק עם־איש

27 לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידנו רמה ולא יהוה

30 איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם־לא כי־צורם מכרם ויהוה

32 כי־מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי־רוש אשכלת מררת למו.

35 לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו.

36 כי־ידין יהוה עמו ועל־עבדיו יתנחם כי יראה כי־אזלת יד ואפס

38 אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם

39 ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי

41 אם־שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי

42 אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב.

43 הרנינו גוים עמו כי דם־עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו

44 ויבא משה וידבר את־כל־דברי השירה־הזאת באזני העם הוא והושע בן־

45 ויכל משה לדבר את־כל־הדברים האלה אל־כל־ישראל.

46 ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל־הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר

תצום את־בניכם לשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת.

47 כי לא־דבר רק הוא מכם כי־הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על־

49 עלה אל־הר העברים הזה הר־נבו אשר בארץ מואב אשר על־פני ירחו

וראה את־ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה.

50 ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל־עמיך כאשר־מת אהרן אחיך בהר

51 על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי־מריבת קדש מדבר־צן על אשר

52 כי מנגד תראה את־הארץ ושמה לא תבוא אל־הארץ אשר־אני נתן לבני

1 וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את־בני ישראל לפני מותו.

2 ויאמר יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת

3 אף חבב עמים כל־קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך.

5 ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.

7 וזאת ליהודה ויאמר שמע יהוה קול יהודה ואל־עמו תביאנו ידיו רב

8 וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על־מי

9 האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת־אחיו לא הכיר ואת־בנו לא ידע כי

10 יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על־

11 ברך יהוה חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן־

12 לבנימן אמר ידיד יהוה ישכן לבטח עליו חפף עליו כל־היום ובין

13 וליוסף אמר מברכת יהוה ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רבצת תחת.

16 וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר

17 בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי־ארץ

18 ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך.

19 עמים הר־יקראו שם יזבחו זבחי־צדק כי שפע ימים יינקו ושפני

20 ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף־קדקד.

21 וירא ראשית לו כי־שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם צדקת יהוה

23 ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה ים ודרום ירשה.

24 ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו.

26 אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים.

27 מענה אלהי קדם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד.

28 וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל־ארץ דגן ותירוש אף־שמיו יערפו

29 אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה מגן עזרך ואשר־חרב גאותך

משה ראה את ארץ המוטחת אבל אלוה לקח אותו לפני שהוא נכנס לארץ ישראל. זה אומר שהמובחרים יכנסו לארץ ישראל כרוחות תחת מנהיגות של ישוע.

1 ויעל משה מערבת מואב אל־הר נבו ראש הפסגה אשר על־פני ירחו

2 ואת כל־נפתלי ואת־ארץ אפרים ומנשה ואת כל־ארץ יהודה עד הים

3 ואת־הנגב ואת־הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד־צער.

4 ויאמר יהוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר

6 ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא־ידע איש את־קברתו עד

7 ומשה בן־מאה ועשרים שנה במתו לא־כהתה עינו ולא־נס לחה.

8 ויבכו בני ישראל את־משה בערבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל

9 ויהושע בן־נון מלא רוח חכמה כי־סמך משה את־ידיו עליו וישמעו

10 ולא־קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יהוה פנים אל־פנים.

11 לכל־האתת והמופתים אשר שלחו יהוה לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל־

12 ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל־ישראל.

אלוה כיהוה של צבא השמיים התישב אותנו בנפרת לעבודה בשבילו דרך נביאים שבראש שלהם יהווה. לנו לא צריכים להיות אלוהים אחרים חוץ ממנו.אין אלוה חוץ מאלוה. יהווה אלוהים שלנו ואין לנו אלוהים אחרים לפניו. אפשרות להיות אלוה היתה אצל נציג של יהווה דרך רוח הקדוש. הוא נעשה את כוהן הראשי ופתח לנו אפשרות להיות בני אלוה. (ראה 1 הרומ' 1:4).מעלינו אלוהים ומלאך יהוה שהוא שם אותם. (זכ' 12:8). אים אנחנו עד מוות נשמור על חוקים של אלוה אנחנו גם נעשה ילדים שלו כמו בנים של אלוה העליון, כולנו ויהיה ככה לפי כתבי הקודש (תהלים 82:, יוחנן 10:34־35).