ספירת העומר עד חמישה עשר יום [173 ]

הקמה

במאה העשרים בכנסיות לאל הופיע קשיים עם קבעה חמישה עשר יום. הקשיים האלה נוצרו כתוצאה מין השגיא בלוח השנה חילל. לוח השנה הזה, הנהיג בשנת 358 בספירה, קבוע מולד-הירח כמו התבוננות שקרים ברבע אחרון במחזור לירח והנהג ע' כתוב לפני מולד-הירח, בהתאם לשיטה לכלים, שקבועים למסורת רבניי ותאריך קבוע בחג שבועות.

השגיאה ברורה בשיטה לתאריך קבוע, שמורכב לחוגג את חמישה עשר יום בסיוון ביום ו'(6 ) לפי מסרת היסטורית לכנסיה שבועות חגג תמיד ביום ראשון, הראות ישירות בתורה עשו השגיאה חללי לא סבירה.

כנסיות לאל קיבלו בשגיאה את השיטה חללי באמצע במאה העשרים. השגיאה הזאת באה בין רדיו כנסיה לאל, אחרי-כן - בין כנסיה לאל עולמית. השינויים אותם בשנת 1974 , עברו לסיבה סדרות שגאיות, כאשר התעמלו אותם בסניפים.

הכנסיות לאל סיגרו שתי שגאיות האלה, עם מספר השיטה סמרתי, יש שלוש שגאיות, על פי של שיטה הזאת היה חסיד אנשים בודדים ולא היה חסידה שלה ארגונים רציניים בכנסיה לאל.

יש שלוש שיטות מוטעיות, שקבועות חמישה עשר יום:

(1 ): יום ע' (16 ) בניסן - זה תאריך מסוים, שתנוך ברוב היהודים מודרניים (דתיים) ובכמה היהודים מין כנסיה לאל.

(2 ): ביום ראשון אחרי שבת, שיש בחג פסח. התורה הזאת, כאש הכנסייה לאל עולמית היה חסיד עד שנת 1974 . בזמננו כמה קבוצות משיחים היה חסיד של השיטה הזאת. הקבוצות האלה חגים חמישה עשר יום ביום ראשון או ביום שני.

(3): לפי השיטה סמרתי מוביל ספר עד מולד-הירח, שבאה אחרי� ושמתחיל ביום ראשון, שהיה בזמן לחג פסח, אפילו עם הוא חגג בחודש שני.

יום ראשון בזמן החג פסח בזמננו תמוך כמו חג נכון, חג לטלטלת לכנסיה עולמית משנת 1974 . החג הזה תמוך גם קבוצות נפרדתות כנסייה עולמית, אפילו עם הן לא חגג את החג הזה, כאשר דרוש פסח לווית 23 למרות הזה, הן, כמו הכול, שאנחנו פירטו, לעיתים טועות בגליל שינעים בזמן, כולל סמריתיים. אותו השקפות עומד אחרי לחודש בקירוב חמישים אחוזים. כל השגיאות גרמו לשיטה חלילי, שהיתה הנהיגה בשנת 358 בספירה או לשגיאה סמריתיים בנוגע למתחילה את ראש השנה.��

המעבים היסטוריים

לפי היסטוריה הכנסיות לאל, לפחות, עד טועות לכנסיה לאל עולמית, שחגג בהתחילה חמישה עשר יום ביום 6 בסיוון, ואחר כך, עד שנת 1974 - ביום שני, תמיד חגג חמישה עשר יום ביום ראשון גם כן בזמן המקדש. אפילו, כאש כנסייה רומאי חילקה מין כנסיות לאל בתהליכים ויכוחים קברטודז'מיים בשנת 192 בספירה, הם לא ראו עם לשנות את השיטה לקבוע את חמישה עשר יום. אבל הם התנגשו עם הקשרים לשינוי אותו לקבוע את פסח אי-יהודי (להסתכל במאמר ויכוחים קברטוגז'מים [277 ]).

המעבי היסטוריים חוקרים גם בעבודה משמעות למצווה רביעית בשמירה היסטורי את שבתות לכנסיה לאל נצרי [170 ]).�

שּׂדוקיים הכירו בית המקדש במשך כל הזמן שהוא, והם תמיד חגגו חמישה עשר יום ביום ראשון. מקדש במצרים שמר השיטה הזאת, כמו אנחנו צריכים לקרוא בספתועגינתה (XXL ). הזה היה תרגום יוני את תנ''ך, הוא היה לסגל ולתרגם במצרים לפי פזורה מצרי לפרו.

בקירוב אנחנו צריכים לראות את המצב כזה לסמריתים. חמישה עשר יום שלהם גם חגגו ביום ראשון, אבל עם הבדל, שראש השנה התחיל שלהם אחרי????? , ולא למולד-הירח הקרוב ביותר, כמו שהיה בשיטה בית המקדש. בגלל הזה בחצי מקרים הם חגגו פסחא לחודש אחרי, לעיתים קרובות הם חגגו פסחא שנייה כמו פסחא ראשונה. כך, השיטה הזאת, כמו שיטה יהודית, הפרה כל החסידה למאורעות. הם חגגו בחודש שמיני, זאת היתה טעות ליהרווום. לדרך הטעות הזאת אלוהים הזה לו (להסתכל במאמר יהרווום ולוח השנה חללי [191 ]).

שיטה לבית המקדש�

השיטה לבית המקדש היתה נכונה והלכה לפי התורה. כל סדוקים היו חסיד של החוק. השיטה לבית המקדש חוקר בעבודה לוח השנה [156 ].

בתקופת בית המקדש לא היו הפרות לתקופות. אנחנו צריכים לראות הזה במישנה בשנת 200 בספירה. היא היתה מסד מללמוד. מלמודים לא נכונים מין כמה כנסיות לאל הציגו טענות רצינות בנוגע, שלפי תלמוד היו רווחיות בתקופת בית המקדש. בכל זאת הטענה הזאת לא נכונה. הטענה הזאת רוחות עדות היסטוריות ומישנה.

מנהיג יהודי בעל השפעה פילון, שכתב באלכסנדריה, אישר, שלכל השיטה בבית המקדש היה לוח שנה אחד בלי רווחיות, מין הכלל כחל כאומרן, שקראו גם יסנה. פילון אישר ברור, שמולד-הירח קבע לצירוף מקרים, שסיפרו לבתי הספר אסטרונומי. חודש נמשך מצירוף מקרים אחד עד צירוף הבא אחריו. בתקופת בית המקדש לא היה לציון רווחיה אף אחד. אפשר לקרוא בפרוטרוט יותר זה בעבודה הבהרה לעבודה לכנסיה לאל עולמית: עם נוצרים צריכים לחגג מולד-הירח [124 ].

פילון מדבר:

המשך למולדות-הירח או מתחילה לתקופות הירח חודשים, דווקא תקופות בין צירוף מקרים אחד ואחרי הקבוע בדיוק לבתי הספר אסטרונומי. (פילון, חוקרים מיוחדים,xxvi ,140 מחבר פ. קולסון, הוצאת ספרים לאוניברסיטה גרברד קמברידצ',1937 ).

המצב היסטורי הזה ידוע, יתר על כן, הוא ידוע כמו מצב נכון בשיטה מקדש. מתלמוד אנחנו צריכים לרואת, שאין תעודות אחרות על ניסיונות לעין אפשרות לרווחיה במשך כל התקופה את בית המקדש, על הידרדרותו, כאש הרווחיות האלה נוצרו אפילו אחרי משנה בשנת 200 בספירה.

השפעה את הרווחיים חוקר בעבודה: לוח שנה וירח: רווחיים או חגים [195 ] וגם בכמה תשובות בנוגע.

השתקפות לשיטה את בית המקדש בספטואגינטה LXX

הזכרה על ספירת העומר בLXX �חוקר במאמר חמישה עשר יום: השואה לבית 23:11-22 בספטואגינטה.

בספטואגינטה או שבעים (LXX )-זאת תרגום לטקסט עברי בספה יונית, התרגום היה, לעשות באלכסנדריה. מפני זה הוא צריך להתאים לטקסט עברי. סתירות צריך להבהיר עמדות טעולוג בויקוחים במצרים רבניים מאוחדים. תרגום LXX שהשתמש פה היה לעשות בסר לנסלות ק. ל. ברטון (לונדון, 1851). הטקסט יוני כתוב כמו רומן בעבודה הזאת.

ואקרה 23:15-17� 15 הביאם את-עומר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה: 16 עד ממחרת השבת השבעת הספרו חמישים יום והקרבתם 17 מנחה חדשה להיות: משובתיכם תביאו לחם חנופה שתים שני עשרים סלת תהיינה חמץ תאפינה בבורים ליהוה.[בתורה של מלך ד'ורד' המשפט אחרון תרגם כמו הם פרות ראשונות לאל].

Kai arithmesete umin apo tes epaurion ton sabbaton, apo tes emeras es an prosenegkete to dragma tou epithematos, epta ebdomadas olokerous, eos tes epaurion tes eschates ebdomados arithmesete pentekonta emeras, kai prosoisete thusian nean to Kurio.

בתורה של מלך דג'ורדג' השארית לטקסט התרגום גם כן שב LXX

אנחנו להפעיל לו להשוואה:

ויקרה 23:18-22 18 והקרבתם על-הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה ופר בן-בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה ליהוה ומנחתם ונמכיהם 19 אשה ריח-ניחוח ליהוה. ועשיתם שעיר-עזים אחד לחלאת ושני כבשים בני שנה לזכח שלמים: והניף הבהם אתם על לחם הבכורים תנופה לפני יהוה על-שני כבשים 21 קדש יהיו ליהוה לכהן: וקראתם בעצם| היום הווה מקרא-קודש יהיה לכם כל-מלא בת עבודה לא תעשו חורקת עולם בכל-משובתיכם לדורים: 22 ובקוצר כם את-קציר ארצכם לא-תכלה פאת שרך בקו צרך ולקט קצי רך לא תלקט לעני ולנד תועזב אתם אני יהוה אלהיכם.

מין הטקסטLXX �ותרגום של ברנטון אפשר לראות, שבטקסט ספירה מתחילה מיום אחרי שבת - שבע שבטעות.

אין ספקות, שהספירה הזאת כלול יום ראשון קודש לחג, פרט למקרה, שהיום הזה יש שבת.

המלא יוני שּׂבתתין (Shabbaton)- זה תרגום למלא עברי שּׁבת. אי-אפשר שבמקרה זה קחת בחשבון יום קודש, כמו שאנחנו צריכים לראות מין הטקסט לבית 23, יש שלוש טיפוסים לימים שבת. הטיפוסים האלה: שּׁבת ((Shabbath או יום שבת מנהג, שבתון ((Shabbathown או יום שּׁבת קודש ושּׁבת שבתון�� Shabbathown) Shabbath) ביום כיפור, שבת זה יש מלכה של שּׁבת או שבת קודש ביותר. יום כיפור, כמובן, נמצא גבוה יותר וקבוע במלא שּׁבת.

ספירת חמישה עשר יום ושלוש טיפוסים לימים שבת

בלווית 23, כמו, שאנחנו צריכים לראות מין הטקסט עברי, שהשיטה לספירת חמישה עשר יום כולל שבע ימים ואו שבע שבתות. בנוגע לה שמשות של מונחים שבת, שבתון מדוויים ביותר יש טקסט עברי לבית 23. מונח שבת יש בלווית 23:24,39. עד רגע זה שבת מגיר שבת מנהגה, ימים קדושים קראים קודש מקרא. יום כיפור - זה שבתון והוא משתמש למונח קודש מקרא �qodesh miqra. קודש מקרא בחג סוכות ובחג יום כיפור משתמשים כמו שּׁבתון, יום כיפור. יום זה יש יום קודש ביותר. עם כך, מונח שבת שבתון משתמש אף ורק בשביל משמעות לשבת כפרה.

� LXXקבוע הבדלים בין שבת ושבתון בדרך השתמשות למונח הליני שבתון בשביל שבת ואנפעוז'יס או מנוחה שבת ושבתון, כמו, למשל, בלווית 23:24,29 . שני המונחים האלה פירוש לתת מניחה. עם כך,LXX קבוע שונים בין שבת ויום קודש, הוא השתמש מונחים שבת ואנעפוג'יס שתי רגם במלא מנוחה בשביל שבת ושבתון. זה תצוג ברור, שבמשך הספירה חמישה עשר יום לקח בחשבון רק שבתות מנהגות, ולא ימים קדושים. וזה יש הוכחה, שבזמן ליצירה את LXX, יום 6 בסיוון לא לקח בחשבון בתהליך ספירה חמישה עשר יום ושספירה היתה מין שבתות מנהגות מונח שבתון לא השתמש לחמישה עשר יום. מפני זה אי-אפשר להשתמש לספירה ימים� קדושים לחג פסח, כמו בקבוע מתחילו וגם חמישה עשר יום. חמישה עשר יום אחרי� לשבת שבע וזה קודש מקרא (qodesh miqra ;6944'; 4744 SHD). להסתכל גם גרין תורה עם הבהירים מונח קודש מקרא הולך אחרי שבת מנהגה, זה קבוע שנווים בין ימים קדושים ושבת או שבת מנהגה. ב LXX טקסט חילק לחלקים, מפני זה אין תסבוכות בהשתמשות למונחים בשביל שבת מנהגה וקודש מקרא, שבא אחרי היום. משמעות למונח קודש מקרא הסביר בדרך יום כיפור (לווית 23:24), פה הוא הסביר כמו שבתון.LXX ���בשיר 24� בשביל תרגום מונח שבתון משתמש מלא אנפעוז'יס.

טענה ש,LXX היה שונה משיטה לקבוע חמישה עשר יום או על מנת, שבספירה משתמש סוף שבתות מנהגות גם חגים וימים אחרים. טענה הזאת לא נכון וטענה, שספירה מתחילה וגמרה ביום, שהבא אחרי שבת מנהגה. יום אחרי שבת יש והיה תמיד יום ראשון, יום בשבועה, שבשיטה רומאי קראו יום ראשון קבוע ליום 6 בסיוון כמו חמישה עשר יום. זה מסרת רביעיית, מפני זה בשבילה אין שיטה ארוכה לשני שבתות. יהדות רביעיית שינה לוח שנה בימי חילל שני במטרה לשמור מסרות הם מעמדה נוצרי. תהליך לעיבור לוח השנה חוקר בעבודה לוח השנה לאל [156 ]. לטעות רבעיניית, שהיה סיבה להביא קורבן בחג סוכות ביום 16 בניסן. על זה מראה יוסף בסוף למאה בספירה, וגם פילון בשנת 40 בספירה.

פריסיים בכנסיות לאל הגנו את השיטה רבעיניי ולא לקחו בחשבון עדותות יהסטוריי את חמישה עשר יום. נימוקים לטובת יום פילון, לקחו מיןLXX�� �יש אי-ביוסודיות. יותר על כן, נימוקים היסטוריים יש עיקריים.

היסטוריה מוקרם יהודי-נוצרי לקיבעון חמישה עשר יום

כל הענפים לנוצרות ממאה מוקירה חתולו ספירות חמישה עשר יום מיום ראשון חג פסח במשך חמישים ימים וכל הכנסייה חגג חמישה עשר יום ביום ראשון אחרי שבת שבע. זה מיכיח, שהכנסייה מוקרמת דחה מנהגים פריסיים. ספר של לוקה 4:16 וסעקנים 16:13 נראים, שבספירה לקח בחשבון שבועות מלאות. עם כאשר במאה שתי היתה ויכוח קברודצימן העוברה, לספירה, לא גרם ספקות מעולם. לא גורם ספקות, שחמישה עשר יום במשך כל היסטוריה לקיום את החג כל ארבעים ענפים של כנסיה חגגו לו ביום ראשון. רק במאה העשרים יום לחג חמישה עשר יום רחה בכנסיות לאל. הן התעלמו לחלוטין המנהג היסטורי, על יש זה היה מנהג ליהודים ולנוצרים.

חג חמישה עשר יום או חג שבועות במאות ראשונות לפי הספירה ובמתחילה בספירה זה עדותות על חילוקי גועות בתוך יהדות פריסיים� חגגו חמישה עשר יום ביום שש בסיוון, בו זמן, שסדוקיים - תמיד ביום חמישים מחג סוכות. ביום הזה הם חגגו גם פסח ביום ראשון. החג� ראשי שלהם היה שבועות או הם קרוא לו גם שיקום לתורה. השנה שלהם היתה מי שבע תקופות מין חמישים ימים. כל מאיתם סגרו בחג חקלאי (שוראר, היסטוריה העם יהודי בזמן ליסו, כרך 2, עמ' -597 595).

שוניים בחגה לחג שבועות בקבוצים שונים מתרחשים מהתמשות למלא שבת בלווית 23:11,15 סדוריים וקבעוצה בוטועזיט הבינו לה כמו שבת, כמו יום רגיל (להסתכל שוראר, באותו מקום, עמ' 410), הם צחו גם מסורת פריסיי בשביל טקסט באופן מילולי�� (באותו מקום, עמ' 408-411). כך, סוכות וחמישה עשר יום היו ביום ראשון בשבוע. פריסיים הבינו מונח, שהשתמש בלווית 23:11 כמו הפניה ליום ראשון בשבוע לחג פסח ביום 15 בניסן (שוראר, כרך 3, עמ' 312). ספר יובלים, שאחרי משנה, וגם פילון ויסף דנים שבת כמו יום אחרון בשבוע לחג פסח, ביום 21 בניסן (שוראר באותו מקום). שוראר מאשר, שמסורת פריסיי תמכה בלווית 23:11 בספטואגינטה te epaurion tes protes]] ושהיתה נופצה ביותר בזמן פילון(De spes. leg., ii (162) �ויוסף A of J, iii 10,5 (284)). לּפי התקנון שכם, יסנה שמרה לוח השנה ליובליים. לוח השנה יובליים בוודאות נוצר אחרי יסנה בזמן הסידים בחצי ראשון במאה שתיים לפני הספירה, בשנת 160 (שוראר, כרך 2,עמ' 314).

כך, כל הקושים היה מין הפילוג, שהיה במאה שתיים לפי הספירה בתוך יהדות. התוצאה הזאת היתה היוצרות לשלוש קבוצות. פילון ויוסף תמכו את העמדה לפריסאים. סדוקיים שמרו תורה הכתב, הם צחקו למסורות פריסאי. הם אישרו לפי כתיבות מוקרמות, שהם שמרו רק תורה, ושביגגל הדחה מסורות לפריסאים הם דחו גם נביאים. העמדה הזאת בזמננו היתה לדחות למודעים. הם הודו נביאים רק לפני חוק והם דחו מסורות (שורר, כרך 2, עמ' 407 - 408). לא יהודים ולא נוצרים מכרים תנ''ך לחלוטין, ונוצרים רואים לו יחד עם הברית החדשה.

סדוקיים הגנו על יום ראשון בשבוע, היום הזה היה קחו בחשבון גם בסנסייה נוצרי מוקרמת.� LXXתרגם את הטקסט עברי בדרך זו: ליום ראשון אחרי שבת היה חג סוכות. ובכן, טענות פריסאיות יש אי-נכונים. התרגום יוני לטקסט עברי השתמש בשביל הבינה למשמעות אמיתית לטקסט למקור ראשון. LXX מאשר, שבדרך השתמשות למלים יום ראשון יש משמעות - יום ראשון בשבוע, יום אחרי שבת (לווית 23:11). יום 16 בניסן - זה לא יום ראשון, זה יום שני לחג פסח ויום שלישה בשיטה לחג פסח, עם אנחנו קחים בחשבון זמן את הכנה מעמד לחברית החדשה. באותו משמעות LXX �הבינו הנוצרים מוקרמים. יסוו היה קורבן לסוכות והוא העלה כמו קורבן. בבוקר ביום ראשון בשבוע (te de mia ton Sabbaton; לוקא 24:1,יּונן 20:1 ). הטקסט של לווית מתאמת את המצב הזה, אנחנו צריכים לראות את זה בתרגומים אחרים.

המצב אחר, שנגוע לכנסייה למאה ראשונה, מתיקם באותו, שלחג שבועות יש הפנה בעיסוקים 16:12-13 , פה מונח שבתון השתמש ברבים כמו שבתות. המצאות התקופה מסוימת לציפיה מבקר אצל רעיון, שבין שבת וחמישה עשר יום יש רוח מסוים. אבל אין זה בטקסט. ציפיה היתה עד זמן שבתות, עם אפשר לקבל בחשבון, שצורה לרבים יש הפנה לחמישה עשר יום. כך, הם הלכו למקום לתפילה בשבת והיו לעצור ולאסור כאשר הם משכו חמישה עשר יום. מונח שבתון, כמו שאנחנו צריכים לראות, משתמש בשביל משתמשות הדבר לשבת רגילה ליונית, אם כך אפשר להיות הפנה לשבת רגילה. אבל בכל מקרה הם ציפו את המאורע הזה: שבת וחמישה עשר יום. המונח הזה משתמש גם בספר לעוקה 14:6 ֻלהסתכל מרשאל). הוא מדן הקבוצה מסוימת ולא מעורות נפר דתות, וגם שחמישה עשר יום היתה אחרי שבת רגילה.

כך, בתנ''ך אין טענות, שצריך לחגג חמישה עשר יום דוקא ביום 6 בסיוון. העמדה הזאת מיסדה רק על מסרת בעל-פה של סדוקיים ושל כנסייה מוקרמת. יותר על כך, צריך לשים, כאשר משתמש תאריך מסוים ללוח השנה העברי בשביל סימן את החג אפשר להשתמש יום מסוים בחודש עשר יום, זה מוכיח, שתאריך מסוים לא לקח בחשבון אף אחד.

לחם ותבואה חדשה

בעיה אחרת, שמתרחש מהסבירה לא נכונה ל LXX�� , היה בהשתמשות במזאון לחם ותבואה (לווית 23:14 ) ברטון תרגם את

הטקסט הזה כמו:לא

אוכל לחם חדש, ולא גרעינית עד יום, שאתם תביאו הבאות לאל, זה צו נצחי לבתי אב בכל בתים שלכם.

במת הטקסט הזה תרגם כמו: לא אוכל לחם חדש, ולא גרעינית עד יום, שאתם תביאו הבאות לאל, זה צו נצחי לבתי אב בכל בתים שלכם.

בטקסט יש מלא תבואה חדשה צלויה עם אנחנו מתרגים באותיות במלא הזה יש משמעות אחרת:עד סוכות אי-אפשר לאכול מזון מין תבואה וגם אוכל. המצב הזה דחה לתורה. זה דחה גם באותו טקסט.

טקסט של יסוו נבין גם מוכיח את זה. יחד עם הטקסט הזה, משמעות תבואה חדשה אנחנו ראויים, שאסור שימוש במזון תבואה מין יבול חדש וכל מצרכי מזון מין התבואה הזאת. מצה מזון עד חג סוכות יצרו מין התבואה, שהיה שמור משמות קודמות עד בוקר ביום ראשון, כאשר להיות מותר להשתמש תבואה חדשה.

פה בבוקר אחרי פסח ביום 15 בניסן, אכלו תבואה ישנה. זה לא היתה תבואה חדשה. כך, תבואה ישנה השתמשו עד סוכות ואחרי הזה השתמשו תבואה חדשה השגיאה הזאת פשוטה היתה לאפשר מפני על זה יש סיבה לעונש שלהם.

אי-הבנות אחרות

יש עוד שגיאה (אבל היא דומה יותר לאמת מאשר נימוקים לטובת יום 6 בסיוון) נגוע למצב עלמה, שחמישה עשר יום מגיע ליון ראשון. היא מתרגש מין הנחה שספירה מתחילה מיום ראשון אחרי שבת רגילה בחג סוכות ומשלימה אחרי שבת שבע. הטענה הזאת מסבירה, שחמישה עשר יום כללו יום ראשון, אבל יון קודש לחמישה עשר יון לא מתחילים עד סוף ערב ביון ראשון, ובאופן כזה יון שני זה יום קודש. הטקסט מספר ברור, שבבוקר אחרי שבוע אחרונה (LXX �hebdomados )זאת אומרת ביון ראשון אתם צריכים לתת קורבן מבשר לאל. LXX �מדבר, ששבוע ממשיחה שבע ימים ושמשתמש דוקא התקופות לשבע ימים האלה (להסתכל גם טהילים� 164 :[119] 118 heta hebdomados) משלי 24:16 בשביל מקבע את המבנה ב LXX �וטאיר, עמ' 247 ). אענה על חגג חמישה עשר יום ביום ראשון הטיחה בואן פעיל בגרבטת ארמסטרנג ברדיו לכנסייה לאל וישנות מוקדמות לפעילות שלה, אבל יותר מאוחר היא היתה כמו בלתי צודקות. אבל היו אנשים שלא יכלו הניח רעיון על שגיאה פשוטה בתהליך לחשיבה והמצב הזה נזכר מזמן לזמן. אין לו אימות, כמו בזמננו כזמן היסטורי. המצב הזה - זה שגיאה להגיון וטעות בלשני.

כאשר בשנת 358 בספירה היה לקבל לוח השנה חלילי ועד הרגה, שהוא היה להנהיג בבבילון בערך שנת 344 , הכנסייה נוצרית המשיכה להיות חסיד של תאריך נכון במשך כל התקופה ארוכה וראה את העמדה רביעיית לא נכונה ואפילו מסור בלות.

שיטה לפסחא אי-יהודי

אין ספק, שסמל לחג סוכות היה אי-מוכן לרוב נוצרים. הם סיגלו סמל לפסח אי-יהודי בשביל יום ראשון ליום קום לתחיה מין פולחן לחג אביב, חג פוריות. מלא פסחא - זה צורה אנגלית למלא אישתר, לשיטה עוברי אלילים, שבאה לנצרות במאה שתי. הסמל הזה מתרחש ממות לתמוז או גמוז ביום שישי וקום לתחיה שלו ביום ראשון. זה התקופות את תבואה וציד חדש. מסרות לחמניה מתקופה לחג פסחא מתרגש מאופות עוגות בשביל מלכה לשנעיים בחג אישתר, לכבור שהיא התעוררה ולחיים את תמוז. זה אסור מחמיר בתורה (ספר ירמייה 7:18 , 44:19 SHD� 3561 kawan - - עוגות לקרובן). הּעוגות משתמש כמו סמל לבינוני. בכי בגלל תמוז (יאזכיל 8:14 ) נגוע לסמל לתהליך מת/קום לתחיה בבוקר פסח.

לפני הפסח עברי וחג סוכות סמלים את יום שישי/יום ראשון ושיטה בתנ''ך והברית החדשה ותביעות לתת קורבנות חג בסוכות יום ראשון, שכולל בתקופה לשבע ימים במשך חג סוכות אחרי שבת. תביעה לחגג חמישה עשר יום ביום ראשון אחרי שבע שבתות ושבועות מלאות - זה הציבה ישרה בתנ''ך (שבת השלימה - זאת תקופה לשבע ימים, שבוע להסתכל גם מאמר לוח השנה לאל [156 ] עמי2-3 ).

בעיה, שמובילה לשגיאות, במקרה זה, היה ברצופה, כאשר יום ראשון היה ליום 15 באביב, ושבת, שבדרך כלל יום הכנה וזה יום 14 באביב. קודם כל, יום קודש ראשון זה גם יום סוכות. זה לא בעיה בשביל יהדות, אבל יש אנשים שחושבים, ששבת, במקרה זה, לא כולל בתקופת חג וסוכות צריך להיות אחרי יון אחרון בתקופה הזאת. היום הזה - יום שבת. למעשה יום 14 באביב ישחלק לתקופות חג וחג סוכות כולל בתקופת חג.

נימוקים לטובת יום 6 בסיוון מסד נהסבירה לא נכונה את הוראה בתנ''ך, שמסד על שגיאה יהודי רבניי. עם השגיאה הזאת לא מסכימים אפילו יהודים מסוימים. מנגים לשגיאה זאת בנצרות צריכים לקבל ולהיות חסיד של שיטה אמתי. המרץ שלהם גורם כבוד, אבל השגיאות צריף לתקן.

ספירת העומר סמרתי וחמישה עשר יום

העמדה, שנוצרים סמריתיים, מתחלים מתקופת בית המקדש, יש מוטעית בקבעה לראש השנה, שלפי השיטה להם תמיד באה למולד-הירח ראשונה. אבל היא מסכימה עם השיטה בית המקדש, שהשנה מתחילה תמיד עם מולד-הירח והולך אחרי צירוף מקרים. על פי שיסוו בהתחלה מכיר הכיר גואים (אי-יהודים), הוא הפנה להם הצלה, אבל לא לסמריתיים, שדיברו על מוצא שלהם מישראל ויסף. בזמננו שעלה על מוצא יש פתוחה. למרות הזה על זמננו לכמרים לווית נכתב טוהר יותר כי לדור לוויה ביהודיה.

לווית לתורה סמריתיים מספר:

סיפר מי יום ראשון אחרי חג עד יום שאתם תנים סוכים, שבע ימים מלאים.

שבע שבועות העומר צריך לספר מתחילים ליום ראשון בחג סוכות. חמישה עשר יום, במקרה זה, מגיע ליום ראשון בשבוע שמונה. שמות לשבועות בכתובים סמריתיים:

1. שבוע מעבר מעל לים (אדום) (שמות -14:26 15:21 ).

2. שבוע הפיכה מים מרך (שמות 15:22-26).

3. שבוע אלים. כאשר חיסו שתים-עשרה מקורות מים ושבעים תמרים (שמות 15:27-16:3 ).

4. שבוע למן, שנפל מישמעים במדבר (שמות 16:4-36 ).

5. שבוע מים מסלה (שמות 17:1-7 ).

6. שבוע קרבות נגד אמלק (שמות 17:8-17 ).

7. שבוע הימצאות על-יד ההר סיני (שמות 19:1 ).

(מהשוות סילוויה פעורס סמריתיים, מהדורה לאלן קראון).

עקבית ספירת העומר גם חקור במאמר חמישה עשר יום על סיני [115 ].

הנימוקים שהיו להביא גבוה יותר מוכיחים שספרת העומר התכילו מיום ראשון בחג פסח וגמרו בחמישה עשר יום או בחג שבועות ביום 49 או ביום 50 , שהיה ביום שבת וביום ראשון כמו שיטה לשני ימים. רבים כנסיות לאל היה חסיד של שיטה הזה, אפילו כנסיות שמשתמשים מוטעים לוח השנה חילל.��