כנסיות לאל
[073 ]
(עריכה 219941022-20031011 )
פשעים ובלתי חוקים לישראל בזמן לשילטון שופטים צריכים לגומר עם הופעה את שמשון, שופט ישראל משבט דן. ההיסטוריה הזאת ראה בתור רוח והראה התפתחות את הרוח קודש. התפתחות הזאת מנהיג ליסו, במה איש בודד ובמה קבעוצת אנשים, שיש הכנסיה . הסיפור הזה מציג לנו כמה שעורים מדהמים, שיש אקטואלי כדי להבין משיח וכנסיתו בזמננו.
PO Box 369, WODEN ACT 2606, AUSTRALIA
E-mail: secretary@ccg.org
(תירגום בשנת �2003 �1996)
(tr. 2005)
אפשר להעתיק ולהפיץ בלי שינויים ושמיטים את המאמר הזה.
הוראה את השם והנמען למ''ל וגם סמל לשמרה ישחיבת. אפשר להפיץ את העתק בלי
כסף. אפשר לכל ולחלקים את המאמר הזה במאמרים אחרים או ברצנזיות בלי הפרה
את המשפט למחבר.
This
paper is available from the World Wide Web page:
http://www.logon.org
and http://www.ccg.org
שמשון� ושופטים ישראל [073 ]
שופטים ישראלים
אלוהים אישר ישראל ועמד בדאש יסו (אפשר לתרגם את השם הזה כמו הצלה) בן נבין (אפשר לתרגם שמו � החזיק). אז העם שירתו לאלוהים בכל ימים בזמן יסו ובזמן זקניים ישראלים (ששריטו מין שבעים הזקניים), החם שלהם היו אחרי יסו . הוא מת בגיל מאה וער (שופטים 2:7-8 ). כל העם הלך לאבות, הם מתו (שופטים 2:10 ). אז בני ישראל קדו לאלילים אחרים� (שופטים 2:11 ). כך גר ישראל על שילטון שלו. בספר שופטים כתב שש יאי-חוקיות לבני ישראל (3:7,12" 4:1" 6:1" 10:6" 13:1 ). תפילות לאלילים אחרים, כלל באל ואסטרט, והוא מסר אותם לידים גנבים ואויבים, והם אי-אפשרו לנצח נגד אויבים שלהם (שופטים 2:12-14 ). לאן הם אלכו יד לאלוהים יהי להם את הרוע (שופטים 2:15 ). ועמים אחרים עשו� אותם עבדים ואז אלוהים תנה אותם שופטים כדי להציל אותם.
שופטים� 2:17-23� (ב:ית-כנ)� וגם אל-שפטים לא שמעו כי זנו אחרי אלוהים אחרים וישתחוו להם סרו מהר מין-הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מדות-יהוה לא-עשו כו: וכי-הקים יהווה להם שופטים והיה יהווה עם-השפט והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט כי-ינחם יהוה מנאקתם מפני לחציהם ודוחקיהם והיה במות השופת ישבו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלוהים אחרים לעבדם הקשה: ויחר � אף יהווה בישראל ולא שמעו לקולי: גם � אני לא אוסיך להוריש איש מפניהם מין � הגום אשר � עזב יהושוע וימת: למען נסותבם את � ישראל השמרים הם את � דרך יהווה ללכת בם כאשר שמרו אבותם מם � לא: וינח יהווה את � הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נחנם ביד � יהועוע.
עם ישראל היה בין עמים שגרו בארץ-ישראל אחרי כבשה, כדי לעקוד את העם בחירה.(שופטים 3:1-4 ).
שופטים 3:1-11 (ג: א � יא) ואלה הגוים אשר הניח יהווה לנסות בם את � ישראל את כל � אשר לא � ידעו כל � מלחמות כנען: רק למען דעת דורות בני � ישראל ללמדם מל חמה רק אשר � לפנים לא ידעום: חמשת סרני פלשתים וכל � הכנעני והדידני והחורי ישב הם הלבנון מהר בעל חרמון עד לבוא חמת: ויהיו לנסות בם את � ישראל לדעת הישמעו את � מדות יהווה אשר � דוה את � אבותם ביד � משה: ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי ויקחו את � בנותיהם להם לנשים ואת � בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את � אלוהיהם: ויעשו בני � ישראל את � הרע בעיני יהווה וישכחו את � יהווה אלוהיהם ויעבדו את � הבעלים ואת � האשרות: ויחר � אף יהווה בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ויעבדו בני � ישראל אל � יהווה ויקם יהווה מושיע לבני ישראל וישיעם את עתניאל בן � קנז אחי כלב הקטן ממנו: והי עלין רוח � יהווה וישפט את- כושן רעשתים מלך ארם ותעזידו על כושן רשעתים: ותשקט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן � קנז.
כל פעם, ששופט מת העד חזר לעובדי אלילים. בין שופטים היה רוח קודש ששמו רוח לאל. אסטוריה עם שמשון היא דוגמה, שאנחנו מציג להלן:
אחרי שגופנים (ששמו יש משמעות כוח אל) בן לקנז ואח קטן לחלב מת, ישראל המשיח לחטא.
שופטים 3:12-15 ו בני-ישראל אל � יהווה ויקם יהווה מושיע לבני ישראל וישיעם את עתניאל בן-קנז אחי כלב הקטן ממנו: והי עלין רוח � יהווה וישפט את ישראל ויצא למלחמה ויתן יהווה בידו את כושן רשעתים מלך ארם תעזידו על כושן רשעתים: ותשקט הטרץ ארבעים שנה וימת עתני אל בן-קנז.
המטנה ששלחו לאיגלון, מלך מואביתים, היה סכין חד, שאוד בן של גרה, קשר תחת מעילו לירכו (שופטים 3:16 ).
בנים לימניא הוא שמואליים, ויד שמאלי בדרך כל יותר חלש שיד ימיני. הסמלו יש בסיוע לאל בתוך שיש יותר חלש. הוא עשה כוח מין חולשה. האופן הזה נפגש שבע פעמים באיגרת ראשונה לקוריפינים ובאיגרת שתי לקוריפינים. הדוגמות לחולשה בפעמים האלה יש:
� יד שמאלי (שופטים 3:21 )
� עור לשור (שופטים 3:31 )
� אישה (שופטים 4: 4 )
� מקל מין אוהל (שופטים 4:21 )
� שבר מין חוג(שופטים(שופטים 9:53 )
� כדים וצינורים (שופטים 7:20 )
� לסת לחמור (שופטים 5:16 )
בגינגר טוען, שהשרשרת הדוגמות האלה מצטאים המשך שלהם בזמן יותר במעשים של געוטר (בן של כודה), קלוין (בן של נגב), צבינגר (בן של נשקה), ודז'ון נוקס (בן של חושבי ער). כך, החמש דוגמות האלה תוספים שבע דוגמות קודמת. המסקנות שאפשר לעשות מתוך הזה הולכות יותר רחוק שהמסקנות לבלינגר.
אוד הולך והיצל אחרי שהיא רצח יגלון וכינס בני ישראל על הר.
שופטים 3:27-30 ויבאו צונר בשופר וירדו בני-ישראל על הר והוא הלך לפניהם: ויאמר להם יהלך אחריו כאשר אלןהים תן את האובים שלכם בידהם. ויהלכן אחרין וכבשו את דרך מירדן עד מועב: ונלחמו בזמנתו מועביטים עשר אלפים. כך, השלימו ביום הזה מועביטים נגד ישראל והיה שלום בדרך שמונים שנות.�
כך גרו שתי דורות . אחרי אוד היה שמגר, בן של אלף, שניצח מאה שישים אנשים בעור לשור (שופטים 3:31 ). כאשר אוד מת, בני ישראל התחילו לעשות רשע נגד עינים לאל. ומסר אלוהים לידים יובין, מלך חנניים, ששלט באסור, ראש צבאי שלו היה סיסאר, הוא דיכא אכזר בני ישראל במשך עשרים שנים (שופטים 4:1-3 ).��
בזמן לשופטים ישראלים היתה דבורה, נביאה, שגרה על חר בין רמלא ובית-לחם. לפי הוראה לאל היא קראה ברק ודיברה לו לקחת עשר אלפיים אנשים מי בני נפלאים ובני זבעולונים כדי לשחחר ישראל.
בני ישראל בהתחילה כרו ברית עם חבר ( שמו פירוש הדבר חברה, קהילה ) וקיאנים מבני חובב, קרוב של מושה. הוא התרחק אז מי כנניים ועשה אוהל ליד אלונים בדאנים (שיש משמעות עברה) עליד כדס (נפטליא)� (שמות 4:11-12 ). מפני שבין יאבין, מלך אסירים, ובית חבר כנניים היה שלום (שופטים:17 4 ). שישרה נמלט לאוהל של חבר. אישה של חבר, ישמיל, יצאה לקראתו ועם ערמומיות הזמינה לו במקום� מגורים והרגה לו במקל מין אוהל. היא ניקב ראש של שישרה.
כך, אלוהים פישר כנניים וישראל גרה ברוחה. דבורה מדגיש בשירה שכוח אל עזר להם בקרב (שופטים 5:20 ). גם אנחנו משתתף עליתים קרובות בקרבות לא חונרני, וגם בקרובות לכוח אלוהים.
וחיח שלום בעולם במשך ערבים שנות (דרך אחד), ואחרי הזה בני ישראל עשו מערות� וביצורים בהרים וערוצים, כדי להתגונן מין מדיאטינים. מדיאטינים ואמליקים וחושבי מזרח התיצבו נגד ישראל לא כבשה, ולא שור, ולא חמור (שופטים 6:1-5 ). וקראו בני ישראל לאל, והוא שלח להם גידאון, בן של מנסי. היסטוריה על גידאון (שמו אפשר לתרגם יערן או איש למילחמה קרא לא עוד ירובל (שופטים 6:1-8:28 ) להסתכל במאמר כוח של גידאון וימים אחרונים [22 ]. עצם היסטוריה הזה משתיך לימים אחרונים לעולם ודיבר על השמרה את עוברי אלילים ועל מלחמה, ש היתה אחריו, כי באל יהי עקשני בימים אחרונים. שאלה על תפקיד של בחירים ולא נאמים לדת בימים אחרונים לעולם יש חשוב מעוד ודורש חקירה נפרדת.
לגידאון היה שבעין בנים, שהיו סמל למועדת זקנים. כאשר גידאון מת, בני ישראל התחילו להתפלל לאלילים זרים. זה היה כל פעם שמתו שופטים. בני ישראל עזבו חוק לאל והתפללו לאלילים עוד קראו לאלוהים והוא שם מעל להם שיפט אחר. כל פעם שופט היה מישבטי ישראל אחר, לו שילטה, שהיתה אחרת מישילטה לשופט אחר. �אף אחד לא היה שבן של שופט קי בלשילטון לפי דברי אלוהים ואף אחד השילטון הזה לא גרם לטוב.
אבימלך, בן של יאובן, או גידאון, אם שלו היתה עבדה של אבו, היה למנות מלך על העם של אמו היה הוא מלך במשך שלוש שנות (שופטים 9:22 ). שילטון של אבימלך היה הניסיון ראשון לתפסת שילטון אי-חוקי ומלכות בסינדרין. אבימלך והוא היה לרצוח לאישה, שזקרה, חוג מטחנת קמח ממגדל טבף. חוג חדר בגולגולתו והוא מיקש את בחור, שהיה סבל שלו, לרצח לו, כדי אף אחד לא דיבר שהוא היה לרצח מאישה. כל הזה יש סמל למלחמה בין כוח לשמעים, כאשר עזאזל היה לה שמיד מאישה, שיש סמל לכנסיה.
אחרי אבימלך, מגן לישראל, התקומם להצלת ישראל פולה, בן של בעוי, בן של דוד מידור יזחר. הוא גרה בסמיר. בן היה שופט ישראלי במשך עשרים ושלוש שנות (שופטים 10:1-2). אחריו התקומם ייאר מיגלעד והיה שופט עשרים� ושני שנות (שופטים 10:3). היה לו שלושים� בנים, שרכב על שלושים חמורים צערים.
זה ברור שהצלה באצמצעות יסורים יכולה רק על-ידי משפט כוחות שמעים. אחרי יסו היה בישראל שנים � עשר שופטים עד הופעה את המלך. יסו היה ראש צבאי בזמן של מושה. הוא יבאה בני ישראל בארץ � ישראל וכבש לה. אחריו השילטון היה לשופטים. ואם היו:
� גופנים, בן קנז, אח צעיר לחלב,
� אוד בדור בנימין,
� שמגר, בן אנוף [אחרי שאוד מת, תנה אלוהים אנשים ליד מוין, מלך כנניים. כאשר ללכת לספר שופטים 3:31 � 4:4, סמרג לא היה שופט במלוא].
� דבורה, נביאה, אישה של לפיצוף מיאפרים (שלטה דרך ברק מקדס נפליים, ששמה על הכוחות בצא) (שופים 4:4 - 7 ),
� גידאון מין שבט מנסיין [אבימלך, בו של גידאון ואישה משכם, היה מלך בוגדני. כגב, במקום הזה, ממשיך שהוא כבש שילטון בעצמו. הוא לא היה אחד משנים � עשר שופטים, הוא היה מלך כגבי].�
� ��פולה, בן של פעוי משבל אישחר, היה שופט ישראל במשך שלוש שנים (שופטים 10:1-2),
� ייאר מגלד ( עם גד ומנסי כולל) עשרים ושני שנים (שופטים: 10:3-5),
� יאפיה היה גירש מאחים שלו. מחאיר, בן ראשון של מנסי, היה אב של גלאד (נבין 17:1 ) אך ישראל הצלה בן של פרוצה מגלאד. תושבי גלאד אסון, או זקנים קרו.
מגלאד לקבש את יאפיה שהוא� היה בראש על כל תשבי גלאד (שופטים 11:9-11) וכבש יאפיה בני אמוניטים. דוקא יאפיה תנה בתו לקרבן לאל. במדריך למודי תורה כתב, שהקורבו הזה היה לא חוקי כדי הוא תנה לקורבן הילדותה. הטקסט של ספר שופטים 40- 11:34 לא תנה את הוראה ברורה, אבל חוק יעברי קיבל את הקורבן הזה. לפי תלמוד וספרים קדושים אחרים, כולל תירגים, הרצחה אפשר להתחשב כמו קורבן. כימש'י מדגיש לפי דברי אלוהים לפני אלוהים אני יכול להתכחש. לפי החוק השבועה. היתה לא כוח ואפשר להתכחש. לפי חוקרים יהודים : השופט בראש, שאו הוא (יאפיה) צריך להשתמש לכומר בראש או צריך הלך ליאפיה וביטל את השבועה כל מצדדים יכול לשמור את הכבור שלו והיכה פעולות מצד אחד. ובגלל העקשנית שלהם נפגעה את הבחורה צירה. כתוצאה השנים היו להטיל עונש. כוח קודש עזב כומר ויאפיה חלה.
מכאן ששיעור, שאף אחד מיבני ישראל לא יכול לקשור בשבועה חוקי אלוהים. אי-אפשרות לכומרים פעולים ואנשים פשוטים מודים באשמה הוביאל, שרוח קודש עוזב אנשים. חוק עברי אחר אישור מימות ומפגין למה זה צריך להביא. הנימוקים, שאדם צריך לקשור עם קבוצה לאנשים, שנסוג אף אחד מחוקי אלוהים, קר היה להם שילטון ביגלל רוח קודש. הנימוקים האלה שקרים.
יש אוד חשוב: האדם שמפסים לעפול נכון נפל. הנימוקים אחרים בנוגע לסבלנות אל אי-מסורים ישמוטעית� וגם מות. זה נכון גם לכומרים, שהציגו הטענות המוטעיתות האלה, וגם לאנשים פשוטים, שמשקרים את עצמו עם הם הולכים לעצות האלה. נספו נגד לו ו 42.000� בני יפימים מתו עליד יורדן מפני שהם לא צריכו לבטא נכון מילא שיבולת, הם בטאו שיבולת בגלל הבצל בניבים שונים (שופטים 12:1-6 ). למילא שיבולת יש משמעות פלג או תעלה, וגם ענף או שיבלת.
חשיבות את הטעותות האלה מתבטא בהוראה סמלי שהבעיה ראשי זה אישיות בחר. הסיבה לאבדות גדולות בין בני יפרימיים היתה אי-פעילות שלהם. אלוהים פועל באמצעית ועמוד בראש. חושבי גלאד נמלטו מבני יפרימים מנסים (שופטים 12:4-5 ), אבל היו להם כוח, שהם היו כוח ישראל. אנחנו יוגים, ששבטים למנסייה, לרובים ולגאד קיבלו אדמות אחרי יורדן, ומנסייה קיבל עד אדמות עם שבטים ישראלים אחרים. יש בו סמל: שבטים למנסייה, לרובים ולגאד ישרו לחוד לשבטים ישראלים. שבט מנסייה ושבט גאד גרו יחד באדמה שקרא גלאד, שבמזרח יורדן.
והיו שופטים:
� יוספון, מבית-לחם, היה שופט ישראל במשך שבע שנים. היה לו שלושים בנים ושלושים בתות נישאו, ושלושים בתות לקח לו בעד בנים (שופטים 12:8-10 ). זה דוגמה לזיקה הדדית בתיך שבטים ישראלים.
� אחריו היה שופט ישראל אלון ושופט הוא ישראל במשך עשר שנים.
� אחריו היה שופט ישראל אדגלון, בן גילל. הוא שפט ישראל במשך שמונה שנים. היו לו ארבעים בנים ושלושים נכדים, שרכבו על שבעים חמורים צערים (שופט 12:13-14 ).זה דוגמה לשלטון למועצה לזקנים שבעים.
אחרי הזה לאל וקחה להם לידי פיליסטימים לתקופה בארביעים שנים, גם כן שהוא להם לידי מואביטים (שיפטים 13:1 ). בזמנתו שמשון היה שופט ישראל. השני שופטים ישראלים אחרונים נזכירו בספר שמואל אחד, זה היו שמשון ויליהו. שמועיל נביא ושופט ישראל ועשה סעול מלך. והוא לא שופט. אחרי המת ליליהו מלכים שלטו ישראל.
שמשון��
שופטים 13:1-25 (יג: א � כה) ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד � פלשתים ארבעים שנה:
ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה: וירא מלאך-יהוה אל � האשה ויאמר אליה הנה � נא את - עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן: ועתה השמרי נא ואל � תשתי יין ושכר ואל � תאכלי כל � טמא: כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא � יעלה על � ראשו כי � נזיר אלוהים יהיה הנער מן � הבטן והוא יחל להושיע את � ישראל מיד פלשתים: ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלוהים בא אלי ומראו כמראה מלאך האלוהים נורא מאוד ולא שאלתיהו אי-מזה הוא ואת ואת � שמו לא-הניד לי: ויאמר לי החך הרה וילדת בן ועתה אל � תשתי יין ושכר ואל � תאכלי כל � טמאה כי � נזיר אלוהים יהיה הנער מן � הבטן עד � יום מותו:
יועתר מנוח אל � יהווה ויאמר בי אדוני איש אלוהים אשר שלחת יבוא � נא עוד אלינו ויירנו מה � נעשה לנער היולד: וישמע האלוהים בקול מנוח ויבוא מלאך האלוהים עוד אל � האישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר � בא ביום אלי: ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל � האיש ויאמר לו האתה האיש � דברת אל � האשה ויאמר אני: ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה � יהיה משפט � הנער ומעשהו: ויאמר יהווה אל � מנוח מכל אשר � אמרתי אל � האשה תשמר: מכל אשר � יצא מנפן היין לא תאכל ויין ושכר אל � תשת וכל � טמאה אל � תאכל כל אשר � צויתיה תשמר: ויאמר מנוח אל � מלאך יהווה נעצרה � נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים: ויאמר מלאך יהווה אל-מנוח אם � תעצרני לא � אוכל בלחמך ואם � תעשה עלה ליהווה תעלנה כי לא-ידע מנוח כי- מלאך יהווה הוא: ויאמר מנוח אל � מלאך יהווה מי כי-יבוא דבריך וכבדנוך: ויאמר לו מלאך יהווה זה תשאל לשמי והוא פלאי:
ויקח מנוח את � גדי העזים ואת המנחה ויעל � הצור ליהווה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים: ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהווה� בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על � פניהם ארצה: ולא-יסך עוד מלאך יהווה להראה אל � מנוח ואל-אשתו אז ידע מנוח כי � מלאך יהווה הוא: ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלוהים ראינו: ותאמר לו אשתו לו הפץ והווה להמיתנו לא-לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את-כל-אלה וכעת לא השמיענו כזאת: ותלד האשה בן ותקרא את-שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו והווה : ותחל רוח יהווה לפעמו במחנה-רן בין צרעה ובין אשתאול.
הצלה לישראל משיחה לפי כוח הצרון למלאך יהווה. המלאך הזה יש יסו (להסתכל: בחיר את אלהוהים [001 ], עד הלך יסו [243 ], ומלאך יהווה [024 ] ). בלידה שמשון היה התקדש לאל. זה ממשיך שאנשים בחי רים היו לקבעו עד משיכת עולם. יורש לדן צריך לשפט עמו כמו משבט אחד ישראל (יציאה 49:16 ). שמשון היה ראשון ואיש סגולה ביותר בהכלל הזה. אבל, הנבואה הזאת לא התגשם בשמשון. והיתה עיר דן בארץ-ישראל בזמן אברהם (ברישית 14:14 ), אבל זה לא היתה עיר שקרא ליס ואחריו היא קיבלה שמש אחד � עיו גן. השטח העתיק הזה היה בצפון לגלאד. בשופטים 18:30 מספרים על עובד אלילים לבני דן. כללם בני דן בשבט יפרימים, כמו שבט יוסף, לפמים ראה כעונש על בני דן, שהיו עובדי אלילים (דברים 29:18-21, ויארקה 24:10-16 , שמואל 12:30, שמואל 10:29). האיחור שבטים עם מני יפרימים בימים אחרונים יכלו לשבט לבין להות במספר 144.000 בחירים.
הימצאות את השופט נצריים יש גם תכונה לאחש בחיר. חינוך לשמשון היה על השפעה לרוח קודש.
שופטים 13:8-18� (יג: ה � יח)
יועתר מנוח אל � יהווה ויאמר בי אדוני איש אלוהים אשר שלחת יבוא � נא עוד אלינו ויירנו מה � נעשה לנער היולד: וישמע האלוהים בקול מנוח ויבוא מלאך האלוהים עוד אל � האישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר � בא ביום אלי: ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל � האיש ויאמר לו האתה האיש � דברת אל � האשה ויאמר אני: ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה � יהיה משפט � הנער ומעשהו: ויאמר יהווה אל � מנוח מכל אשר � אמרתי אל � האשה תשמר: מכל אשר � יצא מנפן היין לא תאכל ויין ושכר אל � תשת וכל � טמאה אל � תאכל כל אשר � צויתיה תשמר: ויאמר מנוח אל � מלאך יהווה נעצרה � נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים: ויאמר מלאך יהווה אל-מנוח אם � תעצרני לא � אוכל בלחמך ואם � תעשה עלה ליהווה תעלנה כי לא-ידע מנוח כי- מלאך יהווה הוא: ויאמר מנוח אל � מלאך יהווה מי כי-יבוא דבריך וכבדנוך: ויאמר לו מלאך יהווה זה תשאל לשמי והוא פלאי.
למילא פלא יש משמעות סוד וזה יששם אחד להצלה (יסייא 9:6 ).
�
שמשון משמעות הדבר אור שמש וכך, בעזרת אור צדק הלך לישראל. לשמשון היה שילטון דרך רוח קודש. השערים לשמשון זה גלותה פיזית את הנוחכות לרוח קודש.
והלכו בני דן ועמדו במחנה בכפר-יארים ביהודיה. מכן יצאו על חר יפרימי וקחו טרפיים מבית למיכיא ויסדו את העיר. יונופן, בן של גירסון, בן של מנסייה ובנים שלו היו כומרים (שופטים 18:12-13, 30-31 ).
בר אשון של שמשון הזריכו בקשר שהוא ביקש את ההורים שלו קחה לאישתו בת פליסתימים. הנישומים היו נרגן באבו. בו יש סמל לאיחור את האיש בחיר עם יסו. לפי החוקים יהודים הישה, אחרי החתונה, צריכה לעשות גיור. גם השערה שהאיש בחיר צריך איחור עם עובדת אלילים היתה אי-יכולה. במציאות, כל בחירים היו עובדי אלילים, שהתכחש לדתים להם ובעזרת רוח קןדש היו לשופט משבט דן, ששפט אז ישראל.
שופטים 14:1-4 (יד: א � ד) וירד שמשון תמנתה� וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים: ויעל ויגד לאביו ולאמו אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו-אותו לי לאשה: ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל-עמי אשה כי-אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים ויאמר שמשון אל-אביו אותה קח-לי כי-היא ישרה בעיני: ואביו ואמר לא ידעו כי מיהווה היא כי-תאנה הוא-מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל.��
הנה התעודה ברורה שזה היה מלאך יהווה אשר הנהיג את שמשון במעשימו אל פיליסתימים. האנשים האלה היה עובדי אלילים, שקיבלו שילטון על ישראל בזמן לסוך ליעבדי אלילים. באותה צורה שמלאך לאל שחרר את ישראל מידים פליסתימים על � ידי שמשון, באותה צורה הוא ישחרר את ישראל על � ידי שופטים משבט דן (ירמיה 4:15 ) ועדי אל ושיהי קודם הופעה להצלה [להסתכל גם מערב אזהרה לימים אחרונים [044 ] ועדים [135 ]).
שופטים 14:5-11 (יד: ה-יא) וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבאו עד-כרמי תמנתה כפיר אריות שאג לקראתו: ותצלח עליו רוח יהווה וישסעהו כשסעהו הגדי ומאומה בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה: וירד וידבר לטשה ותישר בעיני שמשון: וישב מימים לקחתה ויסר לראות מפלת האריה והנה עדת דבורים בגוית האריה ודבש: וירדהו אל-כפיו וילך הלוך ואכל וילך אל-אביו ואל-אמו ויתן להם ויאכלו ולא-הגיד להם כי כן יעשו הבחורים: ויהי כראותם אותו ויקחו שלושים מרעים ויהיו אתו.��
שלושים ידידים נישואים יש גם סמל לכוח קדושים. דבש בגופת מת לאריה זה סמל ש גם מיביוב דרך להות טוהר וטוב להים. שמשון חידה במשך ארוכת חתונה, שהיתה שבע ימים, משוה עם חבל חמוץ, שכמו מזון לא גמור, בין זמן נהפך למזון מוכן, או עם אריה קטן שגדל לאריה מבוגר. מסורת את הארוכת חתונה במשך שבע ימים יש בבירישית 29:27 והיה טיפוסי למסורתים במספותמיה. בזמננו יהודים הולכים לחומים האלה. לחג הזה יש משמעות לקבלת קורבן בחודש שבע תישראי.
שופטים 14:12-14 (יד: יב � יד) ויאמר להם שמשון אחודה � נא לכם חידה אם-הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים: ואם-לא תוכלו להגיד לי ונתתם אתם לי שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים ויאמרו לו חודה חידתך ונשמענה: ויאמר להם מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ולא יכלו להגיד החידה שלושת ימים.��
הנוסחים האלה גם סמלימים. בגדים במועדת זקנים מתכונגים ללהחלים בגדים קדושים. אריה מת זה סמל לתרות מלחמה לכוחים שמש. הריקדון שלו הלך להופעה בגדים חדשים ומתכה את כוחים תחרותים. השופט זה מוליך למסתורים לאל. מסתורים הצלה הופיעים לאנשים בחירים עובדי אלילים לא יכולים להבין פלאים לאל, כאן הם משתמשים אלימות ואכזריות, כאשר הם לא יכולים להבין את החיזיון או בוקרים מוצה. לפיכך בדוגמה עם שמשון הם אימו להשמיד את הכלה, כאשר בדרך שלהם מופעים מכשולים אי-מתגברים.
שופטים 14:15-20 (יד: טו � כ) ביום השביעי ויאמרו לאשת שמשון פתי את אישך ויגד-לנו את-החידה פן � נשרך אותך ואת-בית אביך: באש הלירשנו קראתם לנו הלא: ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק � שנאתני ולא אהבתי החידה חדת לבני עמי ולי לא הגדתה ויאמר לה הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד: חתבך עליו שבעת הימים אשר � היה להם המשתה ויהי ביום השביעי ויגד � לה כי הציקתהו ותגד החידה לבני עמה: ויאמרו לו אנשי העיר בטרם יבא החרסה מה � מתוק מדבש ומה עז מארי ויאמר להם לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי: ותצלח עליו רוח יהווה וירד אשקלון ויך מהם שלושים איש ויקח את � חליצותם ויתן החליפות למגידי החידה ויחר אפו ויעל בית אביהו: ותהי אשת שמשון למרעהו אשר רעה לו.�����
פרה זה סמל לישראל. פרה אדאומה זה קורבן מנקה (להסתכל מעמר משיח ופרה אדאומה [216 ]). פרה לימדה בוסיה 10:11 משוות עם מצרעים ביארמיה 46:20 . ליפרימים ויהודים נפל מכה. עם לידה בני ישראל צואו עצמהם לאל, אבל קודם הם פנו לאלים לפוריות � באל וחנאן. מפני זה הזכיר פרה לשופט, עלו חרשו. בגלל זהז עף תהליה ללידת נס מישראל: לא היתה היריון ולא היתה לידה (וסיה 9:11 ).�
לדעת לסודות בדרך אי-צדקי הולך לכליה את העם תמים שינוים את הבגדים לאנשים שלושים מתיאמים למתנות לאלוהים, שיכולים לקבל בכפיה. אישה, ש היתה בוגדניה, נדחה בחוקים, שהיו לקבוע למלאך נפל במקום לחוקים לאלוהים. בזמננו היה ניהול דופן חמורבי, פרקים 159,163,164 . האישה היתה נדחה בחוקים האלה, שפעלו במקום לאל. החוקים האלה העמידו בראש פינה את אדם ולא אלןהים. כך המסרתים לעובדי אלילים מתערבים ביעוד לאדם בחיר. תוצאה הזאות אבדה לשמשון את האישה רשונה. על-אודותיו עמרים בשופטים 15:1-2.
שופטים 15:1-2 ויה מימים בימי קציר-חטים ויפקד שמשון את-אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל-אשתי החדרה ולא-נתנו אביה לבוא: ויאמר אביה אמר אמרתי כי-שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחיתה טובה ממנה תהי-נא לך תחתיה.
המאורעות האלה מכינים את רקע לשלב הבא אחריו את הפעילות לשופטים. לנישאוי עם בת לעובדי אלילים ישהמשך, הנה אנחנו רעים בפעם הרהאשון את ירידה רוח קודש. בפעם ראשון בשופטים מזכיר את אהבה. הנה ישסיאן זאת שנה ראשונה ומחזור ראשון ממחזורים לשנה יובלי. רקעים לתופעה את רוח קןדש בשמשון דומים לסיפור על עץ זית, שהיתה דיבר ביסו.�
ודיבר את הסיפור הזה: לאיש אחד� היה בכרם עץ זית והיה לחפס פרי ולא חיפס. ודיבר לאיש, שעבד על כרם: הרי הלך בשנה שלוש כדי לחפס פרי על העץ זית ולא חיפס, חטוב לו, בשביל מה הוא תופס אדמה? אבל הוא דיבר לו: אדני! הישאר לו בשנה הזאת ואני יחפירה לו, יכול הוא מקבל פרי, אם לא, חטוב לו בשנה הבאה.
הרקע הראשון היה במשך שלוש שנים. בשנה רבעית אפשר לתת לאדמה דשנים. זה יכול לאדמה ללדת. השנה החמש זאת שנה לחסד לאל, שנה השש זאת שנה לדין. ובשנה השבעיהי שבת, יהי מנוכה לאדמה, שבת אלוהים. החוק מתחיל בחדש ורקע חוזר החדש אל רמה יותר גבוה. הרקע בשבע שנים אפשר לעשות ברור אי-התאמה לאיש בחיר על יעוד גבוה שלו. הירדדרות את אהבה ראשונה יש אזהרה על סכנה ארוכה קבר ברקעמוקדם. הרצופה הזאת ראה בשבע רקעים את המתחילה לכנסיה ושבע כנסיות לאל.
שופטים 15:3-8 ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי-עשה אני עמם רעה: וילך שמשון וילכד שלוש-מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל-זנב וישם לפיד אחד בין-שני הזנבות בתוך: ויבער-אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד-כרפ זית: ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את-אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת-אביה באש: ויאמר להם שמשון אם-תעשון כזאת כי אם-נקמתי בכם ואחר אחדל: ויך אותם על-ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם.���������������
היסטוריה הזה מזכיר לאנו על גידאון, שהשתמש לפידים נגד עובדי אלילים. שלוש מאות שועלים � זה שלוש מאות אנשים עם כדים בסיפור על גידאון. רוח קודש משתמש שופט מבני דן, הכין את העם. עצים זיתים מזקיר כמו סמל ללבית. מושג אי-נכון לעובדי אלילים הורס בדברי אלוהים מפה לאיש בחיר. האישה לשופט היתה לרדוץ והיתה לבגוד באש, כאשר היא � אחת מאנשים בשבטים איאדום, 144.000� בנים בהם היא לרשום.
בסיבה הזאת פיליסטימים תקפו את חוזרי יהודיה.
שופטים� 15:9-13 ויעלו פךשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי: ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את-שמשון עלינו לו כאשר עשה לנו: וירדו שלושת אלפים איש מיהודה אל-סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי-משלים בנו פלשתים ומה-זאת עשית לנו לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם: ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד-פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן-תפנעון בי אתם: ויארו לו אמר לא כי-אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לו נמיתך ויאסרהו עבתים חדשים ויעלוהו מן-הסלע.���
במקרה זה שופט לישראל היה לבגור בחוזרי יהודיה, כאשר שפליסטימים תקפו אותם במטרה לחסל שבט. בשבט הזה היה לעמוד שופט משיח היתה להם כבל את השופט ולתת לו לידי אויב. אבל הכוחו חזר עם רוח קודש, באותה צורה שמשיח יחזר לאנו בכל תחילה שלו בימים אחרונים.
שופטים 15:14-17 הוא בא עד-לחי ןפלשתים הריעו לקראו ותצלח עליו רוח יהווה ותהינה העבתים אשר על-זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסורין מעל ידיו: וימצא לחי-חמור טריה וישלח ידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי.
בעזרה לחפץ זה הבא הצלה. בחיר היה בחסור לאל וכתוצאה זה מקבל הצלה .
שופטים 15:18-20 וימצא אמד ויקרא אל-יהווה ויאמר אתה נתת ביד-עברך את-התשועה הגדולה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים: ויבקע אלהים את-המכתש אשר-בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על-כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה: וישפם את-ישראל בימי פלשתים עשרים שנה.
פה מפגין בסמל הרקע להימצאות את השופטים ישראלים. אחרי האירוע הזה הוא שלט עוד עשרים שנים. הרחוכה למפלה את העובדי אלילים היו שלוש מאות לגידאון. התהליך צריך לדחות לימים אחרונים. התהליך הזה משיח בזמננו. מקורות את המים מסלה בלכי זה אלגוריה על פעולה למשיח. בו אנחנו צריכים להסיק מסקנה, שאנחנו צופים פעולים למשיח שקף מים מסלה. הסלה הזאת הסמל לאל.
היסטוריה על שמשון ודלילה יש יודע בעולם, אבל המשמעותו יש לא ברור עד עתה לרוב אנשים. תבוסה את שמשון קרה אחרי שנים ארוכים לשלטו, כאשר הוא צריך להות יותר חזק בגלל כוח לרוח קודש שהיה יותר חזק באותו. השנים שנים-עשר לשלטו היה שנה שלוש אחרי השנה יובלי. הידרדרות שמשון המשיח משנה תשעה-עשר. אבל כל היסטוריה הזה מחקיף הרקע מלאה. השלב הראשון שמשון היה קשר בקשרים התחתוכים עם בת לעובדי אלילים, אבל הקשרים האלה התחילו ברצון לאל. המטרה היתה לסובב את המסורות לעובדי אלילים. זאת היה לקרות בסוף לשנה שני-עשר יובילי בזמננו, כאשר סטן ישתחרר וכל העמים יגרו לפי החוקים אי-נכונים. הסיפור הזה זה גם סיפור על כנסיה בימים אחרונים, שפיתויה בפרוצה.
שופטים 14:12-14 ויהי כראותו ויקהו שלושים מרעים ויהיו אתו: ויארמ להם שמשון אחודה � נא לכם חידה אם-הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלושים סדינים ושלושים חלפת בגדים: ואם-לא תוכלו להגיד לי ונתתם לי שלושים סדינים חליפות בגדים ויאמרו לו חודה חירתך ונשמענה:ויאמר להם מהאכל יצא מאכל ומעז ומעז יעא מתוק ולא יכלו להגיד שלושים ימים.��
ופה רוח קודש ירד על שמשון. שמשון חישה בחדש ביטחון בכוח, שהוא היה קיבל. עובדי אלילים קינואו בעוצמה שהיה לאיש בחיר. כל החים של שמשון במתחילה ללידה היתה סמל שיסו עם נפש קודש, יהסתדר עם משיח שלו יותר.
שופטים 16:4-12 ויאהב אשה בנחל שרק ושמה דלילה: ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כוחו גדול ובמה נוכל לו ואסרנוהו לעותו נתן-נא לי במה כוחך גדןל ובמה תאסר לענותך: ויאמר אליה שמשון אם-יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא-חורבו וחליתי והייתי כאחד האדם: ויעלו לה סרני פךשתים שבעה יתרים לחים אשר לא-חורבו ותאסרהו בהם: והארב ישב לה בחרד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וינתק את-היתרים כאשר ינתק פתיל � הנערת בהריחו אש ולא נודע כוחו: ותאמר דלילה אל-שמשון הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים עתה הגידה-נא לי במה תאסר. ויאמר אליה אם-אסור יאסרוני בעבתים חדשים ארש לא-נעשה בהם מלאכה וחליתי והייתי כאחד האדם.
כלים משתנים: מי חוטים רוטובים עד חלבים חדשים, שלא היו בעיסוק. המשפט נעשה יותר קפדן. שבע � זה מספר לסופה. השנה יובילי הולך אחרי שבע מחזורים, שבו כל התהליך חוזר.
שופטים 16:13-14 ותקח דלילה עבתים חרשים ותאסרהו בהם ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון והארב ישב בחדר וינתקם מעל זרעתיו כחוט ותאמר דלילה אל-שמשון עד-הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים הגידה לי במה תאסר ויאמר אליה אם-תארגי את-שבע מחלפות רושי עם-המסכת. ותקע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון ויקץ משנתו ויסע את-היתד הארג המסכת.��
וזה הענין מתקרב להתירה. שלוש בדיקות שמשון עבר עם עזרה לאל. וששון מתחיל להאמין, שהכוח שלו זה רק זכותו ולא שזה זכות למלאך לאל, שבו ישרוח קודש. הרקע הזה ממשיך בחמש שנים, השנים האלה היו שנים לגידון את אדמה השנה הראשון אחרי נשויה לפי חוקים יהודים שחרר את האיש השתתפות במלחמה.
השנה החמש מכין את האישה לשנה שש, לשנת משפט. והמשפט ממשיך בשנת שלום וגמור עם יבול גדול בשנה חגי, שנה שש. בשנת שלום אלוהים מראה לנו על חטאים שלנו, שאנחנו עסו בגלל שטות. אלוהים משתמש את השנה הזה כדי לשחרר או לזכות את האיש. התהליך הזה חוזר כל השנה בחג פסח, השנה החמש במזור הז יש אחד מ'רצ'ני, כיון שבה תקופה הזאת אנשים פועלים אי-צדקי. השטותים שהם עסו ושהם לא רצו לעשות חרטה נשארו, ובגלל הם רבים מתקחקים מכנסיה.
אלוהים מקארים באופן פעיל יותר ברגעים קריטיים במחזור הזה, כיון שהוא לא רוצה לאפשר את אי-טהוור במחזור שהבא. שבע צמות מראש שמשון זה סמל לרצופה את שבע מחזור ושבע מלאכים עם שבע כנסיות� עם יסו בראש.
שופטים 16:15-20 ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים בי ולא-הגדת לי במה כוחך גדול : ויהי כי-הציקה לו בדבריה כל-הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות: ויגד לה את כל-לבו ויאמר לה מורה לא-עלה על רושי כי-נזיר אלוהים אני מבטן אמי אם גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל-הטדם: ותרא דלילה כי-הגיד לה את כל �לבו ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם כי-הגיד לה את-לבו ועלו אליה סרני פלשתים לאמר עלו הפעם כי-הגיד לה את-כל-לבו ועלע אליה סרני פפלשתים ויעלו הכסך בידם: ותישהו על-ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את-שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כוחו מעליו: ותאמר פלשתים עליך שמשון ויקץ משנתו ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא לא ידע כי יהווה סר מעליו.
המשפא האחרון � זה משפט עיקרי. והוא לא ידע כי יהווה סר מעליו. זה תעודה שהביטחון שלנו ברמא לרוח לאנשים בחירים יותר למטה. אלוהים סר משמשון כדי הוא הבין ברור שרק סר העזר ליהווה דרך רוח קודש הוא צריך לנצח נגד גוים. הסדר של עוצמו היה בסוד עד ימים אחרונים. הכל היה ברור שכדי בודק שמשון, גנה גוים שבה שמשון, שופט ישראל, הם שבה רוח קודש. הם נקרו לו עיניים והוא לא יכול לראות מה קרא עם יהודיה ועם העם עד ש 144.000� אנשים בחירים היו לרשום, וכל השאר התנסותו חיוות קשות ואסונות גדולות. אחרי הזה הלך שילטון חיה.
שופטים 16:21-31 ויחזיהו פלשים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים: ויחל שער ראשו לצמח כאשר גלח:
וסרני פלשתים נאספו לזבח זבח גדול לדגון אלהיהים ולשמחה ויאמרו נתן אלהינו בידנו את שמשון אויבנו: ויראו אותו העם ויהללו את אלוהיהם כי אמרו נתן אלהינו בידנו את אויבני ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את חללינו: ויהי כי טוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו ויקראו לשמשון מבית האסירים ויצחק לפניהם ויעמדו אותו בין העמודים: ויאמר שמשון אל הנער המחזים בידו הניחה אותי והימשני את העמדים אשר הבית נכון עליהם ואשען עליהם: והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל הגג כשלושת אלפים איש ואשה הרואים בשחוק שמשון: ויקרא שמשון אל יהווה ויאמר אדוני יהווה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלוהים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשים: וילפת שמשון את שני עמורי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו: ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו: וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאר אותו ויעלו ויקרו אותו בין צרעה ובין אשתאל בקבר מנוח אביו והוא שפט את ישראל עשרים שנה.
השלטון אלויהם גלה בתהליך לתקומה את הרוח קודש בשמשון, שיש סמל לשערות גדולות. מדינות בכלעחלם צריכים להיעלם גם כן שצריך להיעלך ראיה לאדם, שפעם התראה. לפיכך ימים אחרונים לכנסיה אלה הימים לאדם שאיבר דת, האדם אומלל, עני, עיור וערום. הכנסיה היתה נתון לעוג של גוים. אבל, ביגללו יהי אנשים בחירים, שיתיקנו את הדת באל כזב לפלשתים וישכרו את האידאלים לגיום וישיקמו את המדינה לבני ישראל. בהחלפה לכומרים גוים במקדשו בסילון יהי בית המקדש ב ישראל.
השנה יובלי ומחזורים לשבע שנה
יחס הדדי למחזור לשבע שנות צריך לראות ברור בסיפור על שמשון, כביחם אל אדם אחד, כביחם אל כנסיה עם יסו ורוח קודש בראש.� האדם הלך את המחזור להתפחות בחמישה עשר שנה. ובאופן כזה, האדם גדל בעשרים עד שבים הלך כל מחזור בשבים שנות.
כנסיה � זה גוף, יסו מסדיר. הפעילותו נכנע בעקביה לארבעים חמישה עשר שנה, שהיה בשחר לאנושות. העקביה הזאת מזקיר במקורות האלה: משמעות לראה של יזקיל [108 ], לימוד לחיקים של אזדרה ונאמיה [250 ].
בנים שבים במחזור זה ה שנות האלה: 1998 , 2005 , 2012 , 2026 , וחמישה עשר שנה תגמור ב 2027/2028 ושנה הקדישה, שמתחילה מחזור חדש יהי השנה 2028/2029 .
במה הלך, ששנות למשפט לכנסיה יהי שנות חמש ושש, ושבתות יצר שנות שבתות למנוחה ולימדיאת תורה. וכל הכנסיה יהי לענות על המעשותה וכל העם הלכו את הדרך הזה. כך, 1996/97/98 , 2003/04/05 , 2010/11/12 , 2017/18/19 ו 2024/25/26 יהו שנות למשפט ולטיהרה על הכנסיה ועל העם. עם לימיד תורה במשך שלושים שנות כל מחזור חדש פירוש במשפט קשה ואסונות גדולות לעולם, שיהי לשחרר עד יסוד בשנת 2025 . עד השנה הזאת כל עמים צריכים להתגיד למשיח ולהיכנע לו. השנה הרשאנה בחמישה עשר שנה מירושלים את הסדר חדש בכל עולם, סדר לפי חוקים לאל.
הסיפור על מקדש דגון גומר היסטוריה לשמשון, שהיה העניש בגלל ביטחונח, הוא היה נמנצח במקדש הזה. היסטוריה של שמשון זה גורל לכנסיה שאיבד את הגורל לאנשים ,שנלחמים עם שלטון לחיה (סטן). התחיה תהתחיל בימים אחרונים, כאשר הכנסיה יהי לשחרר וכמה אנשים בחירים יעברו הצידה לחיה. למרות הזה הכנסיה יהי לשקם ויהלך יסו כדי להצליח את האנשים, שמחכים את הבואו שלו. המקדש דגון � זה סמל לשחרר.
שבע צמות מראש לשמשון כמו שבע רוח לאל, שבע שלבים לפעולות כנסיות. זה שרשרת, שעורחת בצרוף והולחת עד הסוף. ושמשון עני, אומלל, עיור וערום, שחרר מגוים, מדבר את המון במקדש לדגון. הז תקופה אחרונה לכנסיה, שהוא עם רוח קודש שחרר את המקדש לאל לעומנו וכל החוקום שלו, שפנה כדי להשמיד את הכנסיה.
